מסכת הוריות פרק א

דף א,א פרק א הלכה א משנה  הורו בית דין לעבור על אחת מכל מצות האמורות בתורה והלך היחיד ועשה שוגג על פיהם בין שעשו ועשה עמהן בין שעשו ועשה אחריהן בין שלא עשו ועשה הרי זה פטור מפני שתלה בבית דין הורו בית דין וידע אחד מהן שטעו או תלמיד שהוא ראוי להורייה והלך ועשה על פיהם בין שעשו ועשה עמהם בין שעשו ועשה אחריהם בין שלא עשו ועשה הרי זה חייב מפני שלא תלה בבית דין זה הכלל התולה בעצמו חייב והתולה בבית דין פטור:

דף א,א פרק א הלכה א גמרא  נפש כי תחטא.  אחת תחטא בעשותה תחטא הרי אילו מיעוטין.  התולה בעצמו חייב והתולה בבית דין פטור.  בכל אתר את מר מיעוט אחר מיעוט לרבות וכא את מר מיעוט אחר מיעוט למעט אמר ר' מתניה שנייא היא דכתיב מיעוט אחר מיעוט אחר מיעוט.  ר' חגיי שאל לחברייה מניין לאוכל ברשות שהוא פטור מה בין סבור שהוא חולין ונמצאת תרומה שהוא חייב מה בין המחזיק עצמו שהוא כהן ונמצא ישראל שהוא פטור אמרין ליה מן הוריות בית דין.  אמר לון אוף אנא צריכה לי מה בין סבור שהוא חול ונמצאת שבת שהוא חייב מה בין סבור שהוא פסח ונמצא שלמים שהוא פטור אמרין ליה מן השוחט ברשות.  אמר לון אוף אנא צריכא לי מה בין סבור שהוא מותר

דף א,ב פרק א הלכה א גמרא  ונמצא אסור שהוא (חייב) [פטור] מה בין סבור שהוא (חלב) [שומן] ונמצא (שומן) [חלב] שהוא (פטור) [חייב] לא אמרו ליה כלום.  אמר לון נימא לכון מינן או הודע אליו חטאתו והביא.  עאל רבי יוסי אמרין ליה קשי לן הדא מילתא אמר לון ולמה לא אגיבתוניה מן הדא או הודע אליו חטאתו והביא אמרין ליה חגיי קשיתה חגיי קיימתה.  על דעתיה דרבי ישמעאל דלא מפנה אהן קרייה במחוייבי

דף ב,א פרק א הלכה א גמרא  חטאות ואשמות וודאין שעבר עליהן יה"כ ניחא על דעתיה דר"ע דמפנה אהן קרייה במחוייבי חטאות ואשמות וודאין שעבר עליהן יה"כ.  דתני מניין למחוייבי חטאות ואשמות וודאין שעבר עליהן יה"כ שהן חייבין להביא לאחר יום הכיפורים וחייבי אשמות תלויין פטורין ת"ל או הודע אליו חטאתו והביא אף לאחר יום הכפורים.  מן הדא נפש כי תחטא אחת תחטא בעשותה הרי אילו מיעוטין התולה בעצמו חייב התולה בבית דין פטור: אין חייבין אלא על דבר שהיה גלוי להן ונכסה מהן ומה טעמא ונעלם דבר; דבר שהיה גלוי להן ונכסה מהן.  על דעתיה דרבי ישמעאל דו אמר ונעלם ממנו מכלל שהיה יודע והוא ידע הרי שתי ידיעות על דעתיה דרבי עקיבה דו אמר ונעלם ממנו ונעלם ממנו שני פעמים מכלל שבאת לו ידיעה בתחילה וידיעה בסוף והעלם בנתיים ת"ל ונעלם דבר, דבר שהיה גלוי להם ונכסה מהן. אין חייבין עד שיורו לבטל מקצת ולקיים מקצת.  שמואל אמר והן שהורו מותר אבל אם הורו פטור לא בדא.  אין חייבין עד שתהא הורייה מלשכת הגזית אמר רבי יוחנן טעמא דהך תנייא מן המקום ההוא אשר יבחר ה'.  אמר רבי מנא בר תנחום נכנסו מאה עד שיורו כולן.  תמן אמר רבי זעירא והוא שיהו כולן מורין מצד אחד וכא מה הלך היחיד ועשה שוגג על פיהן

דף ב,ב פרק א הלכה א גמרא  וכי יש זדון (לשגגה) [ושגגה] ליחיד אצל הוריית ב"ד רבי אימי בשם רשב"ל מתניתא כגון שמעון בן עזאי יושב לפניהן.  מה אנן קיימין אם ביודע כל התורה ואינו יודע אותו דבר אין זה שמעון בן עזאי ואם ביודע אותו הדבר ואינו יודע כל התורה שמעון בן עזאי הוא אצל אותו הדבר אלא כי נן קיימין ביודע כל התורה וביודע אותו הדבר אלא שהוא כטועה לומר תורה אמרה אחריהם אחריהם.  ואם בטועה לומר התורה אמרה אחריהם אחריהם אין זה שמעון בן עזאי כהדא דתני יכול אם יאמרו לך על ימין שהיא שמאל ועל שמאל שהיא ימין תשמע להם ת"ל ללכת ימין ושמאל (שיאמרו) [שיגידו] לך על ימין שהוא ימין ועל שמאל שהוא שמאל.  מאי כדון רבי יוסי בשם רבי הילא לפי שבכל מקום שוגג פטור ומזיד חייב [במלקות – ע' גליון אפרים] וכא אפילו מזיד פטור מפני שתלה בב"ד.  חברייא בשם שמואל יחיד משלים לרוב הציבור היא מתניתא אבל כל יחיד ויחיד שעשה בפני עצמו (פטור) [חייב] אמר רבי יוחנן אפילו כל יחיד ויחיד שעשה בפני עצמו [פטור] (מביא כשבה ושעירה).  וקשיא על דעתיה דשמואל לא נמצא כל יחיד ויחיד מתכפר לו בשני חטאות רבי זעירא בשם שמואל היחיד תלוי אכלו רוב ב"ד מביאין אכלו מיעוט היחיד מביא.

דף ג,א פרק א הלכה א גמרא  כל ההורייה שבית דין [מביאים] פר אין היחיד מביא כשבה (ושעירה) [או שעירה] [...עיין בפ"מ להשלמה...] רבי יוחנן פתר מתניתא בהוריית בית דין הורו בית דין לעקור את כל הגוף הואיל וב"ד [אין] מביאין פר, (אין) היחיד מביא כשבה (ושעירה) [או שעירה] הורו לבטל מקצת ולקיים מקצת הואיל (ואין בית) [ובית] דין מביאין פר היחיד [אינו] מביא כשבה (ושעירה) [או שעירה].  שמואל אמר מתניתא [שבספרי, עפ"מ] עדיין אני אומר מיעוט הקהל שעשו חייבין שאין ב"ד מביאין עליהן פר ת"ל עם הארץ אפילו כולו אפילו רובו רבי יוחנן פתר מתניתא עדיין אני אומר מיעוט הקהל שעשו בלא הורייה חייבין שכן בהורייה אין בית דין מביאין פר.  שמואל אמר אבל הן מביאין כשבה (ושעירה) [או שעירה] רבי יוחנן אמר לא הן מביאין כשבה (ושעירה) [או שעירה].  על דעתיה דשמואל דו יליף לה חייב מחייב ניחא על דעתיה דרבי יוחנן דו יליף לה חיוב מפטור.  מתניתא אמרה פליגא על שמואל או הדוע אליו חטאתו אשר חטא והביא יצא מומר לעכו"ם.  מתניתא פליגא על שמואל נפש כי תחטא אחת תחטא בעשותה הרי אילו מיעוטין התולה בעצמו חייב התולה בבית דין פטור הדא פליגא על [חברייא בשם] שמואל ולית לה קיום:

דף ג,א פרק א הלכה ב משנה  הורו ב"ד וידעו שטעו וחזרו בהן בין שהביאו כפרתן בין שלא הביאו כפרתן והלך ועשה על פיהן ר"ש פוטר ורבי לעזר אומר ספק אי זהו ספק

דף ג,ב פרק א הלכה ב משנה  ישב לו בתוך ביתו חייב [באשם תלוי – פ"מ] הלך לו למדינת הים פטור א"ר עקיבה מודה אני בזה שהוא קרוב לפטור מן החובה אמר לו בן עזאי מה שנה זה מן היושב בביתו שהיושב בביתו איפר היה לו שישמע וזה לא היה איפשר לו שישמע:

דף ג,ב פרק א הלכה ב גמרא  רבי אימי בשם רשב"ל מתניתא כגון שמעון בן עזאי יושב לפניהן.  מה נן מקיימין אם בשסילקן תבטלו הורייתן ואם בשסילקו אותו תבטל הורייתו אלא כי נן קיימין בשזה עומד בתושבתו וזה עומד בתשובתו הורייתן אצלו אינה הוראה שלא סילקו אותו אצל אחרים הורייה שלא סילקן.  לית הדא פליגא על רבי מנא בר תנחום דרבי מנא בר תנחום אמר נכנסו מאה עד שיורו כולן פתר לה בשלא נכנס.  אם בשלא נכנס מעכב פתר לה כרבי דרבי אמר אין לך מעכב אלא מופלא של ב"ד בלוד.  והא ר' מנא בר תנחום אמר נכנסו מאה עד שיורו כולן אף בחזירה כן או רוב כת פשיטא לך רוב מה רוב רוב ההורייה רוב המשתייר היך עבידא נכנסו מאה ומתו מהן עשרה אין תאמר רוב ההורייה חמשים ואחד ואין תאמר רוב המשתחייר ארבעים וששה.  הפריש חטאתו נתחרש או נשטה או נשתמד או שהורו בית דין מותר לאכול חלב רבי יוחנן אמר נדחית חטאתו

דף ד,א פרק א הלכה ב גמרא  רבן שמעון בן לקיש אמר לא נדחית חטאתו ר' יוסי בי רבי בון אמר ר' אחא מחלף שמועתא דלא אתי מילתיה דרבי יוחנן פליגא על מילתיה דמר רבי שמעון בר בא בשם רבי יוסי כוס זורקין עליו מדם חטאתו ומדם אשמו.  רבנן דקיסרין אמרין רבי חייה אמי מחלף וחד אמר כאן תנייה מאן דמחלף לית ליה באילין קישואייה כמאן דמר לא נדחית חטאתו.  מי מקבלה המינו ימתין עד שיחזרו בהן ב"ד אלא כשהיה כהן עבד והקריב וכיפר היה שמעון בן עזאי מי מקבלה ממנו ימתין עד שיחזרו בהן בית דין כמאן דאמר לא נדחית חטאתו.  תולדות הורייה כהורייה הורייה כהורייה מהן הן שיצטרפו היך עבידא אכלו ציבור חלבים והפרישו קרבנותיהן אין תימר תולדות הורייה כהורייה ב"ד חייבין אין תימר אין תולדות הורייה כהורייה בית דין פטורין.  כיני פשיטא לך תולדות הורייה כהוריי'.  הורייה בהורייה מהו שיצטרפו

דף ד,א פרק א הלכה ב גמרא  היך עבידא הורו בית דין חלב כולייא של ימין מותר ושל שמאל ולו מכסה אסור חזרו והחליפו אכלו רוב בראשונה ורוב בשנייה אין תימר מצטרפין חייבין אחת ואין תימר אין מצטרפין חייבין שתים.  שתי הוריות בעבירה אחת מה הן שיצטרפו היך עבידא אכלו רוב ושחטו רוב על דעתיה דרבי מאיר חייבין אחת ועל דעתיה דרבי שמעון חייבין שתים.  אכלו מיעוט בראשונה ומיעוט בשנייה על דעתיה דרבי מאיר חייבין ועל דעתיה דרבי שמעון פטורין.  אמר רבי זעירא ושהות ביניהון רבי מאיר אמר נותנין לו שהות עד שישמע רבי שמעון אומר עד שישפע ותני כן הורו בית דין בשוק העליון ויחיד בשוק התחתון בית דין בבית ויחיד בעלייה פטור עד שישמע ממש על דעתיה דרבי עקיבה אדיין הוא ספק אמר רבי בון בר חייה בעומד בין שני תחומין בין שני תחומי ארץ ישראל לתחומי ארץ ישראל.  רבי אמי בם רשב"ל להורייה הילכו אחר ישיבת ארץ ישראל לטומאה הילכו אחר רוב נכנסין לעזרה.

דף ה,א פרק א הלכה ב גמרא  מה כל כת וכת משערין או אין משערין אלא כת הראשונה בלבד אמר רבי יוסי בי רבי בון עד שהן מבחוץ הן משערין עצמן רבי יהושע בן לוי לראייה הילכו מלבוא חמת עד נחל מצרים רבי תנחומא בשם רב הונא טעמא דרבי יהושע בן לוי ויעש שלמה בעת ההיא את החג וכל ישראל עמו וגו':

דף ה,א פרק א הלכה ג משנה  הורו ב"ד לעקור את כל הגוף אמרו אין נידה בתורה אין שבת בתורה אין עבודה זרה בתורה הרי אילו פטורין הורו לבטל מקצת ולקיים מקצת הרי אילו חייבין כיצד אמרו יש נידה בתורה אבל הבא על שומרת יום כנגד יום פטור יש שבת בתורה אבל המוציא מרשות היחיד לרשות הרבים פטור יש עבודה זרה בתורה אבל המשתחוה פטור הרי אילו חייבין שנאמר ונעלם דבר דבר ולא כל הגוף:

דף ה,א פרק א הלכה ג גמרא  רבי חזקיה אמר מדבר לא כל דבר אמר רבי הילא ממצות לא כל מצות וכתיב כן כיי דמר רבי אמי בשם רבי יוחנן גורעין לדרוש מתחילת הפרשה עד סופה.  רבי חנניה בשם רבי ירמיה ואפילו באמצע תיבה ויצקת עליה שמן מנחה היא לרבות כל המנחות ליציקה.  ולא נמצאת עוקר כל שחיטה שמואל בר אבא אמר בשאמרו אמה מותרת ושתי אמות אסורות.  ולא נמצאת עוקר כל שחיטה שמואל בר אבא אמר בשאמרו אמה מותרת ושתי אמות אסורות.  ולא נמצאת עוקר כל שם השתחוייה בשאמרו מותר השתחוות ואסור לשוח.  ולא נמצאת עוקר כל שם הוצאה א"ר שמואל בר רב יצחק בשאמרו גרוגרת מותרת ושתי גרוגרות אסורות ואתייא כמאן דמר הכנסה והוצאה אחת היא

דף ה,ב פרק א הלכה ג גמרא  ברם כמאן דמר הכנסה והוצאה שתים הן.  ולא נמצאת עוקר כל שם הכנסה אמר רבי יוסי לא שהורו מותר לאכול חלב יודעין היו שאסור לוכל חלב והתורה נתנה רשות לבית דין להורות.  רבי בון בר חייה בעי כזית היום וכשני זיתים למחר היך עבידא נביא ומדיח יכול אם יאמרו לך אל תתן תפילין היום תן למחר תשמע להם ת"ל ללכת בהם בכולן לא במקצתן הרי עקרת שם כל אותו היום ותימר אין כאן עקירת הגוף וכא אין כאן עקירת גוף.  ר' מנא שמע לה מן דבתרה שמואל בר בא אמר בשאמרו אמה מותרת ושתי אמות אסורות הרי עקרת שם כל אותה האמה ותימר אין כאן עקירת גוף וכא אין כאן עקירת גוף:

דף ה,ב פרק א הלכה ד משנה  הורו בית דין וידע אחד מהן שטעו ואמר להן טועין אתם או שלא היה מופלא של בית דין שם או שהיה אחד מהן גר או ממזר או נתין או זקן שלא ראה לו בנים הרי זו פטור שנאמר כאן עדה ונאמר להלן עדה מה עדה האמורה להלן כולן ראוין להורייה אף עדה האמורה כאן כולן ראוין להורייה:

דף ה,ב פרק א הלכה ד גמרא  מתניתא דרבי דרבי אמר אין לך מעכב אלא מופלא של בית דין בלבד כתיב (במדבר טו) והיה אם מעיני העדה מי שהוא עשוי עינים לעדה.  כתיב (במדבר יא) והתיצבו שם עמך מה את לא גר ולא נתין ולא ממזר אף הן לא גרים ולא נתינים ולא ממזרים ולא עבדים.  ניחא גר ממזר בית דין ממנין ממזרין רב הונא אמר בשעברו ומינו רבי חנניה רבי מנא חד אמר בתוך שבעים

דף ו,א פרק א הלכה ד גמרא  וחרנה אמר חוץ לשבעים.  מאן דמר חוץ לשבעים ניחא ומאן דמר בתוך שבעים הא חוץ לשבעים לא מכיון שאינו ראוי להורייה נעשה כאבן:

דף ו,א פרק א הלכה ה משנה  הורו בית דין שוגגין ועשו כל הקהל שוגגין מביאין פר מזידין ועשו שוגגין מביאין כשבה או שעירה שוגגין ועשו מזידין הרי אילו פטורין:

דף ו,א פרק א הלכה ה גמרא  לית הדא פליגא על רבי שמעון בן לקיש דמר רבי אמי בשם רבי שמעון בן לקיש מתניתא כגון שמעון בן עזאי יושב לפניהן ומזידין ועשו שוגגין.  וכי יש זדון לשגגה ליחיד אצל הוריית בית דין חברייא בשם רבי שמעון בן לקיש בשלא קיבלו רוב הציבור עליהן רבי זעירא בשם רבי שמעון בן לקיש בשבעטו בהורייתן מה מפקה מביניהון קיבלו עליהן וחזרו ובעטו על דעתיה דחברייא כיון שבעטו פטורין על דעתיה דרבי זירא מכיון שקיבלו עליהן משעה ראשונה הרי אילו חייבין:

דף ו,א פרק א הלכה ו משנה  הורו בית דין ועשו כל הקהל או רובן על פיהן מביאין פר ובע"ז מביאין פר ושעיר דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר שנים עשר שבטים מביאין שנים עשר פרים ובעבודה זרה שנים עשר שבטים שנים עשר פרים ושנים עשר שעירים ר"ש אומר שלשה עשר פרים ובעבודה זרה שלשה עשר פרים שלשה עשר שעירים פר ושעיר לכל שבט פר ושעיר לבית דין:

דף ו,א פרק א הלכה ו גמרא  מאן תנא רוב רבי מאיר דתני היא מחצית כל השבטים היא מחצית כל שבט ושבט ובלבד רוב

דף ו,ב פרק א הלכה ו גמרא  רבי יודה אומר חצי כל שבט ושבט ובלבד רובי שבטים שלימים.  שבט אחד גורר כל השבטים רבי מאיר אומר כל השבטים קרוין קהל רבי יודה אומר כל שבט ושבט קרוי קהל ואתייא דרבי שמעון כרבי יודה כמה דרבי יודה אמר כל שבט ושבט קרוי קהל כן רבי שמעון אומר כל שבט ושבט קרוי קהל מה ביניהון גרירה רבי יודה אומר שבט אחד גורר כל השבטים רבי שמעון אומר אין שבט אחד גורר את כל השבטים.  מודה והוא שתהא הורייה מלשכת הגזית.  אמר רבי יוסי טעמא דהין תנייא מן המקום ההוא אשר יבחר ה'.  רבי אבון בשם רבי בנימן בר לוי קרייא מסייע למאן דמר כל שבט ושבט קרוי קהל דכתיב גוי וקהל גוים יהיה ממך ואדיין לא נולד בנימן.  אמר רבי חייה בר בא כשם שהן חלוקין כאן כן הן חלוקין בטומאה דתני היה ציבור חציין טהורין וחציין טמאין הטהורין עושין את הראשון והטמאין עושין את השני רבי יודה אומר הטהורין עושין לעצמן והטמאין עושין לעצמן אמרו לו אין הפסח לחצאין אלא או כולן יעשו בטומאה או כולן יעשו בטהרה.

דף ז,א פרק א הלכה ו גמרא  מני אמרו לו כרבי יודה דתני ניטמאת אחת מן החלות או אחד מן הסדרים רבי יודה אוסר שניהן יצאו לבית השריפה שאין קרבן ציבור חלוק וחכמים אומרים הטמא בטומאתו והטהור יאכל.  רבי יוסי בר בון בשם רבי יוחנן אמר מני אמרו לו חכמים שהן בשיטת רבי יהודה:

דף ז,א פרק א הלכה ז משנה  הורו בית דין ועשו שבעה שבטים או רובן על פיהן מביאין פר ובעבודה זרה מביאין פר ושעיר דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר שבעה שבטים שחטאו מביאין שבעה פרים ושאר שבטים שלא חטאו מביאין על ידיהן פר שאף אילו שלא חטאו מביאין על ידיהן פר על ידי החוטאים ר"ש אומר שמונה פרים ובעבודה זרה שמונה פרים ושמונה שעירים פר ושעיר לכל שבט ופר ושעיר לבית דין:

דף ז,א פרק א הלכה ז גמרא  תני ר"ש בן לעזר אומר משמו חטאו ששה והן רובו הא שבעה אע"פ שאין רובו הרי אילו חייבין.  אמר רבי לעזר לא מר אלא ששה והן רובו הא חמשה אע"פ שהן רובו הרי אילו פטורין אמר רבי יוסי בי רבי בון מתניתא אמרה כן מחצית שבטים ובלבד רוב אוכלוסין ודכוותה מחצית אוכלוסין ובלבד רוב השבטים.  רבי יוסי בי רבי בון אמר שאילתה דכהן משיח מן הדא הוריית בית דין גדול הוריית בית דין קטן:

דף ז,א פרק א הלכה ח משנה  הורו בית דין של אחד מן השבטים ועשה אותו השבט על פיהם אותו השבט הוא חייב ושאר כל השבטים פטורין דברי רבי יהודה וחכמים אומרין אין חייבין אלא על הוריית בית דין הגדול בלבד שנאמר ואם כל עדת ישראל ישגו ונעלם דבר מעיני העדה ולא עדת אותו השבט:

דף ז,א פרק א הלכה ח גמרא  רבי מאיר אומר חובת בית דין הוא רבי יודה אומר חובת ציבורא אמר רבי שמעון חובת בית דין וחובת ציבורא היא.  מה טעמא דרבי מאיר נאמר כאן מעיני ונאמר להלן מעיני מה מעיני שנאמר להלן בית דין אף כאן ב"ד מה טעמא דרבי יודה נאמר כאן מעיני ונאמר להלן מעיני מה מעיני שנאמר להלן ציבור אף כאן ציבור מה טעמא דרבי שמעון נאמר כאן מעיני ונאמר להלן מעיני מה מעיני שנאמר להלן בית דין אף מעיני שנאמר כאן בית דין ומה מעיני שנאמר להלן ציבור אף כאן ציבור.

דף ז,ב פרק א הלכה ח גמרא  מאן דמר חובת בית דין היא בית דין מביאין מאן דאמר חובת ציבור מי מביא דתני מטילין היו עליהן ובאין דברי ר' מאיר רבי יודה אומר מתרומת השלכה היו באין.  מאן דמר חובת ב"ד היא ב"ד סומכין מאן דמר חובת ציבור היא מי סומך דתני שלשה מכל שבט ושבט וראש בית דין על גביהן סומכין ידיהן על ראש הפר.  ידיהם ידי כל יחיד ויחיד ידיהם על ראש הפר פר טעון סמיכה אין שעירי ע"ז טעונין סמיכה דברי רבי יודה רבי שמעון אומר פר טעון סמיכה בזקינים אין שעירי ע"ז טעונין סמיכה בזקינים שר' שמעון אומר כל חטאת ציבור שדמה נכנס לפנים טעונה סמיכה.  מתיבין לרבי יודה והכתיב ויגשו את שעירי החטאת רבי חייה בשם רבי יוחנן הוראת שעה היתה.  רבי יוחנן בעי ציבור שמת אחד מהו שיביא תחתיו התיבון והכתיב הבאים מחשבי וגו'.  איפשר חטאת עולה אלא מה עולה לא נאכלה אף חטאת לא נאכלה רבי יודה אומר על עבודה זרה הביאום רבי חזקיה רבי ירמיה רבי חייה בשם רבי יוחנן הוריית שעה היתה.  רבי ירמיה למד כן אלא פר טעון סמיכה בזקינים אין שעירי ע"ז טעונין סמיכה בזקינים אלא במי רבי ירמיה סבר מימר באהרן ובניו אמר ליה רבי יוסי והתני רבי חייה וסמך וסמכו לרבות שעירי ע"ז בסמיכה ולא בזקינים.  רבי יוסי למד כן אלא חי טעון סמיכה באהרן אין שעירי ע"ז טעונין סמיכה באהרן וכתוב כן וסמך אהרן את שתי ידיו על ראש השעיר החי חי טעון סמיכה באהרן אין שעירי עבודה זרה טעונין סמיכה באהרן.  מה עבד לה רבי ירמיה פתר לה בכהן הדיוט רבי זעירא בשם רב המנונא כרבי מאיר.  תני תמן הורו ב"ד ועשו קהל מת אחד מבית דין פטורין מת אחד מן הציבור חייבין אמר להן רבי מאיר אם לאחרים הוא פוטר לא כל שכן על עצמו אמרו לו יפטור לאחרים שיש להם במה לתלות ואל יפטור לעצמו שאין לו במה לתלות.  ר' זעירא בשם רב חסדאי

דף ח,א פרק א הלכה ח גמרא  תניי תמן הורו בית דין ועשו הן וידעו מה הורו טעו מה הורו שנו מה הורו יכול יהו חייבין תלמוד לומר ונודה החטאת לא שיוודעו החוטאין.  מה נפשך חלב כרבי יהושע אתיא היא בשהורו ולא ידעו מה הורו אם עבודה זרה אם שאר כל המצות.  אם ע"ז בפר אם שאר כל המצות בשעיר.  ספק פר ושעיר שינוי קרבן הוא והוא פטור:
 

מסכת הוריות פרק ב

דף ח,א פרק ב הלכה א משנה  הורה כהן משיח לעצמו שוגג ועשה שוגג מביא פר שוגג ועשה מזיד מזיד ועשה שוגג פטור שהוריית כהן משיח לעצמו כהוריית בית דין לציבור:

דף ח,א פרק ב הלכה א גמרא  נפש אם הכהן המשיח הרי משיח כיחיד מה יחיד אם אכל בהוריית בית דין פטור אף זה אם אכל בהוריית ב"ד פטור מה יחיד אם אכל בלא הורייה חייב אף זה אם אכל בלא הורייה חייב ת"ל לאשמת העם הרי אשמתו כאשמת העם מה העם אינן חייבין אלא אם כן הורו אף זה אינו חייב אלא אם כן הורה.  אית תניי תני העם ב"ד מה העם הורו הן ועשו אחרים חייבין אף זה הורה הוא ועשו אחרים יהא חייב ת"ל אשר חטא על מה שחטא הוא מביא ואינו מביא על מה שחטאו אחרים.  אית תניי תני העם ציבור מה העם הורו אחרים ועשו הן חייבין אף זה הורו אחרים ועשה הוא יהא חייב תלמיד לומר אשר חטא על מה שחטא הוא מביא אינו מביא על מה שחטאו אחרים רבי יעקב בשם רבי לעזר והוא שיהא יודע לישא וליתן בהלכה דלא כן מה נן

דף ח,ב פרק ב הלכה א גמרא  אמרין ויש שוטים מורין.  משיח שאכל בהוריית ב"ד פטור בהוריית משיח אחר חייב בהוריית ב"ד פטור שאין הוריית אחרים אצל הורייתן כלום בהוריית משיח אחר חייב והוא שהורה כיוצא בו:

דף ח,ב פרק ב הלכה ב משנה  הורה בפני עצמו ועשה בפני עצמו מתכפר לו בפני עצמו הורה עם הציבור ועשה עם הציבור מתכפר לו עם הציבור שאין ב"ד חייבין עד שיורו לבטל מקצת ולקיים מקצת וכן המשיח ולא בעבודה זרה עד שיורו לבטל מקצת ולקיים מקצת:

דף ח,ב פרק ב הלכה ב גמרא  הורו ב"ד והורה אחריהן והחליף פשיטא נעשית אצלו כעקירת גוף אלא הורה הוא תחילה והורו בית דין אחריהן והחליפו אפילו כן נעשית אצלו כעקירת גוף או מאחר שהורה הוא תחילה ונדחה הורייתו כהורייתן ואינו נעשית אצלו כעקירת גוף.  הורו ב"ד והורה אחריהן פשיטא אכל בהוריית ב"ד פטור אכל משחזרו בהן בית דין חייב.  אמר רבי יוסי

דף ט,א פרק ב הלכה ב גמרא  ולא מתניתא היא הורה בפני עצמו מתכפר לו בפני עצמו מפני שהורה בפני עצמו ועשה בפני עצמו אבל אם הורה עם הציבור ועשה עם הציבור מתכפר לו עם הציבור מפני שהורה עם הציבור ועשה עם הציבור אבל הורה בפני עצמו מתכפר לו בפני עצמו:

דף ט,א פרק ב הלכה ג משנה  אין חייבין אלא על העלם דבר עם שגגת המעשה וכן המשיח ולא בעבודה זרה אלא על העלם דבר עם שגגת המעשה:

דף ט,א פרק ב הלכה ג גמרא  רבי זעירא בשם רב ירמיה מתניתא דרבי מאיר או דייק ר' מאיר אמר רבי יוסי רבי מאיר דו אמר חובת בית דין היא.  אמר רבי מנא כרבי מאיר.  תני תמן הורו ב"ד ועשו קהל מת אחד מב"ד פטורין מת אחד מן הציבור חייבין אמר להן ר' מאיר אם לאחרים הוא פוטר לא כל שכן על עצמו אמרו לו יפטור לאחרים שיש להן במה לתלות ואל יפטור לעצמו שאין לו במה לתלות.  רבי ירמיה בעא קומי ר' זעירא מה כרבי אין משיח בשיגגת מעשה הוא ואין כרבנן בהעלם דבר הוא אמר ר' הונא על רבנן נצרכה שלא תאמר משיח וע"ז רבי אמר בשגגת מעשה ורבנן אמרין בהעלם דבר.  אמר מה לקל מה בגין דלא תנינן משיח.  והא דקמיתא לא תנינן משיח ומשיח בכלל וכא אע"ג דלא תנינן משיח משיח בכלל:

דף ט,א פרק ב הלכה ד משנה  אין חייבין אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת וכן המשיח ולא בע"ז אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת:

דף ט,א פרק ב הלכה ד גמרא  מצות ה'

דף ט,ב פרק ב הלכה ד גמרא  הייתי אומר אף אוכלי שקצים ורמשים במשמע נאמר כאן מעיני ונאמר להלן מעיני מה מעיני שנאמר להלן דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת אף מעיני שנאמר כאן דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת או מה מעיני שנא' להלן דבר שיש בו מיתת ב"ד אף מעיני שנאמר כאן דבר שיש בו מיתת ב"ד א"ר יוסי בר חנינה מקום שנכללו כל העריות להיכרת יצא אשת איש אב ללמד על הממזר.  רבי אומר עליה עליה מה עליה שנאמר להלן דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת אף עליה שנאמר כאן דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת.  ולמה לא דרש רבי מעיני מעיני אמר רבי יוסי אין ידרוש רבי מעיני מעיני מה מעיני שנאמר להלן דבר שיש בו מיתת בית דין אף מעיני שנאמר כאן דבר שיש בו מיתת ב"ד לפום כן לא דרש רבי מעיני מעיני.  ולית ליה סופיה דרבי מידרוש מעיני מעיני דלא כן מנן ליה היחיד והנשיא והמשיח לא מעיני מעיני דלא כן מנן ליה הוריית ב"ד גדול הוריית בית דין קטן לא מעיני מעיני.  אמר רבי חנניה קומי רבי מנא עד שיורו לבטל מקצת ולקיים מקצת לא מעיני מעיני דלא כן מנן ליה הוריית בית דין קטן לא מעיני מעיני.  אמר רבי חנניה קומי רבי מנא ולית סופיה דרבי מידרוש מעיני מעיני א"ל מה את בעי מרבי רבי כדעתיה דרבי אמר משיח בשגגת המעשה הוא ואין כתיב זדון שגגה ליחיד אלא בבית דין בלבד.

דף י,א פרק ב הלכה ד גמרא  אותו מיעט קרבנו למצות יחידית שלא יכנס דמו לפנים מה כרבי דרבי אמר משיח בשיגגת המעשה הוא ואין כרבנן בהעלם דבר הוא אמר רב הונא על דרבנן נצרכה שלא תאמר הואיל והוא בהיכרת יכנס דמו לפני לפנים לפום כן צריך מימר אותו מיעט קרבנו למצוה יחידית שלא יכנס דמו לפנים:

דף י,א פרק ב הלכה ה משנה  אין חייבין על עשה ועל לא תעשה שבמקדש ואין מביאין אשם תלוי על עשה ועל לא תעשה שבמקדש אבל חייבין על עשה ועל לא תעשה שבנידה ומביאין אשם תלוי על עשה ועל לא תעשה שבנידה ואי זו היא מצות עשה שבנידה פרוש מן הנידה ומצות לא תעשה אל תבוא אל הנידה:

דף י,א פרק ב הלכה ה גמרא  כהנא אמר איפשר שלא היה בה ידיעה בתחילה וידיעה בסוף והעלם בנתיים התיב רבי שמואל בר אבדימי קומי רבי מנא ויהא כן במורים א"ל אנן בעי נכנסין ואת מייתי לן מורים מאי כדון אמר רבי שמואל בר רב יצחק מצוות מצות מה מצוות שנא' להלן בקבועה אף כאן בקבועה.  ואין חייבין על כל מצות עשה שבתורה אמר רבי מתניה לא אתינן מתני אלא מילה דמייא למילה היך עבידא נכנס למקדש טמא חייב נכנס טהור וניטמא בא לו בארוכה חייב ובקצרה פטור ודכוותה היה משמש עם הטמאה חייב היה משמש עם הטהורה ואמרה לו נטמאתי בא לו בארוכה חייב ובקצרה פטור אי זו היא קצרה שלו יצן:  אי זו היא מצות עשה שבנידה.  אמר רבי אבין והזרתם את בני ישראל מטומאתם.  רבי יונתן שלח שאל לרבי שמעון בי רבי יוסי בר לקונייא אזהרה למשמש עם הטמאה מניין ובעא כיפה מיזרוק בתריה אמר ליה מילה דמיינוקייא אמרין בכניסתא בכל יום את שאיל לי ואל אשה בנידה טומאתה לא תקרב לגלות ערותה אמר ליה

דף י,ב פרק ב הלכה ה גמרא  לא צריכא ליה הדא.  ולית צורכא דלא היה משמש עם הטמאה חייב היה משמש עם הטהורה ואמרה לו נטמאתי פירש מיד מהו שיהא חייב א"ל אנא ואת צריכא לן נצא לחוץ ונלמד נפקין ושמעון קליה דתנייא תני כהדא דחזקיה ואם שכב ישכב אי שאותה אין לי אלא משמש עם הטמאה חייב היה משמש עם הטהורה ואמרה לו נטמאתי פירש מיד מהו שיהא חייב ת"ל ותהי נדתה ואפילו פירשה עליו נדתה.  מה יעשה רב הושעיה רב יהודה בשם שמואל יצן לא היצן אמר רבי יוסי קורא אני עליו אל תקרב אל תפרוש.  קריבה פרישה רב הונא בשם רב אבא כהדא האומרים קרב אליך אל תגע בי כי קידשתיך.  אמר רבי זעירא יהא רואה את החרב כילו מחתכת בבשרו וכל עמה.  רבי זעירא רבי תנחומא בשם רב חונה יטוח ראשי אצבעותיו בכותל ויהא מוצן.  כתיב ותשב באיתן קשתו רב שמואל בר נחמן נמתחה הקשת וחזרה אמר רבי אבון נתפזר זרעו ויצא לו בציפרני ידיו.  ויפוזו זרועי ידיו רב חונה בשם רב מתנה תלה עינוי וראה איקונין של אבינו מיד היצר.  מידי אביר יעקב אמר רבי אבין אף איקונין של רחל ראה משם רועה אבן ישראל:

דף י,ב פרק ב הלכה ו משנה  אין חייבין על שמיעת הקול ועל ביטוי שפתים ועל טומאת מקדש וקדשיו והנשיא כיוצא בהן דברי רבי יוסי הגלילי רבי עקיבה אומר הנשיא חייב בכולן חוץ משמיעת קול שהמלך לא דן ולא דנין אותו לא מעיד ולא מעידין אותו:

דף י,ב פרק ב הלכה ו גמרא  אמר רבי יוחנן טעמא דרבי יוסי הגלילי ואם דל הוא ואין ידו משגת את שהוא ראוי לבוא לידי דלות יצא משיח שאינו ראוי לבוא לידי דלות רשב"ל אמר והיה כי יאשם לאחת מאלה את שהוא חייב על כולן חייב על מקצתן ואת שאינו חייב על כולן אינו חייב על מקצתן רבי יצחק שאל מעתה לא יטמא בצרעת שאינו ראוי לבוא בקלות וכן דלות וכן דלי דלות.  רב הושעיה בעי מעתה אשה לא תהא חייבת על ביאת המקדש.  אין האשה מביאה.  רבי יוסי בשם רבי יוחנן טעמא דרבי עקיבה זה קרבן אהרן ובניו זה הוא מביא אינו מביא עשירית האיפה אחרת רבי זעירה בעא קומי רבי יסא ואינו מביא נדבה א"ל אין חובה אינו מביא נדבה הוא מביא כיני מתניתא שהמלך לא מעיד ולא מעידין אותו:

דף י,ב פרק ב הלכה ז משנה  כל מצות שבתורה שחייבין על זדונן כרת ועל שגגתן חטאת היחיד מביא

דף יא,א פרק ב הלכה ז משנה  כשבה ושעירה והנשיא שעיר ומשיח ובית דין מביאין פר ובעבודה זרה היחיד והנשיא והמשיח מביאין שעירה ובית דין פר ושעיר פר לעולה ושעיר לחטאת אשם תלוי הנשיא והיחיד חייבין ומשיח ובית דין פטורין אשם וודאי היחיד והנשיא והמשיח חייבין ובית דין פטורין על שמיעת הקול וביטוי שפתים וטומאת מקדש וקדשיו ב"ד פטורין היחיד והנשיא והמשיח חייבין אלא שאין כהן גדול חייב על טומאת מקדש וקדשיו דברי רבי שמעון ומה הן מביאין קרבן עולה ויורד רבי אליעזר אומר הנשיא מביא שעיר:

דף יא,א פרק ב הלכה ז גמרא  נפש לרבות הנשיא ירבה המשיח בחטאה בשגגה את שהוא בשגגת המעשה יצא משיח שאינו בשגגת המעשה וכרבי דו אמר משיח בשגגת המעשה הוא את שהוא בשגגת מעשה לכל הדברים יצא משיח שאינו בשגגת מעשה לכל הדברים.  נפש לרבות הנשיא ומשיח.  הכא את מר לרבות הנשיא וכא את מר לרבות משיח.  כחטאת אשם מה חטאת מכפרת וממרקת אף אשם מכפר וממרק יצא אשם תלוי שהוא מכפר ומשייר.  כיני מתניתא אלא שאין כהן גדול חייב על טומאת מקדש וקדשיו דברי הכל והנשיא על שמיעת קול דברי רבי שמעון.  אמר ר' יוחנן מן המקדש לא יצא ולא יחלל הא אם יצא אינו מחלל.  רבי אשיאן רבי יונה רבי בון בר כהנא מקשי והכתיב אלמנה וגרושה וחללה זונה את אלה לא יקח הא אם לקח אינו מחלל

דף יא,ב פרק ב הלכה ז גמרא  מאי כדון אמר חזקיה ונכרתה הנפש ההיא מתוך הקהל את שקרבנו שוה לקהל יצא משיח שלא שוה קרבנו לקהל.  התיבון הרי נשיא לא שוה קרבנו לקהל שוה ביוה"כ הרי אחיו הכהנים לא שוו ביום הכיפורים שוו בשאר ימות השנה אמר רבי יודן בר שלום שוו במתן דמים בחוץ אמר ר' יוחנן לא אמר רבי ליעזר אלא מפני כריתות.  רב הושעיה בעי מעתה אפילו בקבועה אמר ר' יונה מיסבור סבר רבי הושעיה שנעקר מכל הפרשה אלא כהדיוט עשיר עביד ליה רבי ליעזר אמר רבי מנא אין כהדיוט עשיר עביד ליה רבי ליעזר אפילו על שמיעת קול ועל ביטוי שפתים דתני לא נחלקו ר"א וחכמים לשמיעת קול ועל ביטוי שפתים שאינו מביא שעיר אלא שעירה ועל מה נחלקו על טומאת מקדש וקדשיו שרבי ליעזר אומר הואיל והוא בהיכרת למה אינו מביא שעיר אלא שעירה.  התיבון הרי משיח וע"ז הרי אינו מביא שעיר אלא שעירה:
 

מסכת הוריות פרק ג

דף יא,ב פרק ג הלכה א משנה  כהן משיח שחטא ואח"כ עבר ממשיחותו וכן נשיא שחטא ואח"כ עבר מגדולתו כהן משיח מביא פר והנשיא מביא שעיר כהן משיח שעבר ממשיחותו ואח"כ חטא וכן הנשיא שעבר מגדולתו ואח"כ חטא כהן משיח מביא פר והנשיא כהדיוט:

דף יא,ב פרק ג הלכה א גמרא  אמר רבי לעזר כהן גדול שחטא מלקין אותו ואין מעבירין אותו מגדולתו.  אמר רבי מנא כתיב כי נזר שמן משחת אלהיו עליו אני ה' כביכול מה אני בגדולתי אף אהרן בגדולתו אמר רבי אבון קדוש יהיה לך כביכול אני בקדושתי אף אהרן בקדושתו.  רבי חנינה כתובה רבי אחא בשם ר"ש בן לקיש כהן משיח שחטא מלקין אותו בבית דין שלש שלה אין תימר בבית דין של כ"ג נמצא עלייתו ירידה לו.  רשב"ל אמר נשיא שחטא מלקין אותו בב"ד של שלשה מה מחזרין ליה אמר רבי חגיי מוטב דינון מחזירין ליה דו קטלון ליה שמע רבי יודה נשיאה וכעס שלח גותיין למיתפש ית רשב"ל וערק בדא דמוגדלא ואית דאמרין בדא דכפר חיטיא.  סליק רבי יוחנן לבית וועדא סליק רבי יודה נשייא לבית וועדא א"ל ליה למה לית מרי אמר לן מילא דאורייא שרי טפח בחדא ידיה א"ל ובחדא ידא טפחין א"ל לאו.  אין לא בן לקיש לא א"ל לא א"ל א"ל אנו מפתחה א"ל בדא דמוגדלא אמר ליה אנא ואת נפיק לקדמיה שלח רבי יוחנן גבי

דף יב,א פרק ג הלכה א גמרא  ר"ש בן לקיש עתיד לך מילה דאורייא דנשייא נפיק לקדמך נפק לקדמון מר דוגמא דידכון דמי לברייכן.  כד אתא רחמנא למיפרקיה ישראל ממצרים לא שלח לא שליח ולא מלאך אלא הקב"ה בעצמו דכתיב ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה ולא עוד אלא הוא וכל דורגון דידיה אשר הלך אלהים אין כתיב כאן אלא אשר הלכו אלהים אמרין ליה מה חמיתה מימור לון הדא מילתא אמר לון מה אתון סברין מידחיל מינכון הוינא מנע אולפניה דרחמנא.  אמר רב שמואל בר רב יצחק אל בניי כי לא טובה השמועה וגו' מעבירים עם ה' מעבירין אותו:

דף יב,א פרק ג הלכה ב משנה  חטאו עד שלא נתמנו ואח"כ נתמנו הרי אלו כהדיוט ר"ש אומר אם נודע להם עד שלא נתמנו חייבין ומשנתמנו פטורין ואי זה הוא הנשיא זה המלך שנאמר ועשה אחת מכל מצות ה' אלהיו נשיא שאין על גביו אלא ה' אלהיו ואי זה הוא המשיח זה המשוח בשמן השמחה ולא המרובה בגדים אין בין הכהן המשוח בשמן השמחה למרובה בגדים אלא פר הבא על כל המצות ואין בין הכהן המשמש לכהן שעבר אלא פר יום הכיפורים ועשירית האיפה זה וזה שוין בעבודת יום הכיפורים ומצווים על הבתולה ואסורין על האלמנה ואין מיטמין בקרוביהן ולא פורעין ולא פורמין ומחזירין את הרוצח:

דף יב,א פרק ג הלכה ב גמרא  חברייא אמרין טעמא דר"ש משם שהגדול' מכפרת אמר ר' יוסי שאין חטאו וידיעתו שוין מה מפקת מביניהן רישא דפירקא כהן משיח שחטא ואח"כ עבר ממשיחותו וכן נשיא שחטא ואח"כ עבר מגדולתו כהן משיח מביא פר והנשיא מביא שעיר.  חטאו בספק מאן דמר משם שהגדולה מכפרת כשם שהיא מכפרת על הודאי כך היא מכפרת על הספק מאן דמר אין חטאו וידיעתו שוין אין חטאו וידיעתו שוין.  חטאו עד שלא נתמנו משנתמנו עברו מאן דמר משם שהגדולה מכפרת כיפרה גדולה על הראשון וחייב על השני ועל השלישי מאן דמר אין חטאו וידיעתו שוין.  חטאו על שמיעת קול ועל ביטוי שפתים ועל טומאת מקדש וקדשיו מאן דמר משם שהגדולה מכפרת אפילו כן הגדולה מכפרת אמר רבי מתניה לעולם אין הגדולה מכפרת עד שתיוודע לו גדולתו.  אכל חצי זית עד שלא נתמנה וחצי זית משנתמנה אפילו בהעלם אחד פטור

דף יב,ב פרק ג הלכה ב גמרא  ספק חצי זית עד שלא נתמנה וספק חצי זית משנתמנה מביא אשם תלוי.  מצינו דבר עיקרו פטור ספיקו חייב ולא אשכחנן כן.  אכל שני זיתים ונתוודע לך בוידויו של אחד מהן שני עמד לו בספיקו.  רבי יעקב דרומייא בעא קומי רבי יוסי מה נפשך חלב אכל כיפר אמר רבי יוסי כל דבר שנראה עליו להביא אשם תלוי ידיעת ספיקה קובעתו לחטאו.  הרי מצינו דבר עיקרו פטור וספיקו חייב וכא עיקרו פטור וספיקו חייב.  אכל כזית עד שלא נתמנה וכזית משנתמנה בהעלם אחד אינו חייב אלא אחת ספק כזית עד שלא נתמנה וספק כזית משנתמנה בהעלם אחד אינו חייב אלא אחת בשני העלמות חייב שתים.  אכל שלשה זיתים וסבור שהן שנים הפריש חטאת כדרבי יוחנן דרבי יוחנן אמר נתכפר מקצת החטא נתכפר כולו ר"ש בן לקיש אמר נתכפר מקצת החטא לא נתכפר כולו.  אכל חמשה זיתים ונתוודע לו בספק כל אחד ואחר כך נתוודע לו ב"ד ר"ש בן לקיש אמר ידיעת ספיקו קובעתו לחטאו ר' יוחנן אמר אין ידיעת ספיקו קובעתו לחטאו רבי יוסי בי רבי בון בשם רבי שמואל בר רב יצחק מודה ר"ש בן לקיש בכהן משיח שאין ידיעת ספיקו קובעתו לחטאו ומה טעמא כחטאת כאשם את שהוא מביא אשם תלוי ידיעת ספיקו קובעתו לחטאו ואת שאינו מביא אשם תלוי אין ידיעת ספיקו קובעתו לחטאו מחלפה שיטתיה דר"ש בן לקיש תמן הוא אמר ידיעת ספיקו קובעתו לחטאו וכא אמר אין ידיעת ספיקו קובעתו לחטאו תמן אשמו קובעו

דף יג,א פרק ג הלכה ב גמרא  וכא מה אית לך מחלפה שיטתיה דרבי יוחנן תמן הוא אמר נתכפר מקצת החטא נתכפר כולו וכא הוא אמר אכן לא א"ר יוחנן אלא בידיעה האחרונה שאין בה שום קרבן הכל מודין שאם היתה ראשונה קיימת שהיא נדחית מה יעשה בה רבי יוסי אמר תלויה בכפרה א"ר זעירא כל שלא נראית לא היא ולא דמיה מתה מיד.  אכל חמשה זיתים ונודע לו בספיקו משנתמנה ובבית דין מעבר על דעתיה דרשב"ל פטור על דעתיה דרבי יוחנן חייב.  כן א"ר שמעון בן לקיש לפטור ולא לחיוב.  אלא כיני אכל חמשה זיתים ונתוודע לו בספיקו עד שלא נתמנה וודויו משנתמנה על דעתיה דרשב"ל דו אמר ידיעת ספיקו קובעת לחטאו דו אמר חייב על דעתיה דרבי יוחנן דו אמר אין ידיעת ספיקו קובעתו לחטאו דו אמר פטור.  הכל מודין שאם היתה ראשונה קיימת שהיא נדחית מה יעשה בה רבי יסא אמר תלויה בכפרה א"ר זעירא כל שלא נראית לא היא ולא דמיה מתה מיד.  אכל חצי זית עד שלא נתמנה וחצי זית משנתמנה חצי זית שעבר הואיל ובא חיוב קרבן בנתיים מצטרפין

דף יג,ב פרק ג הלכה ב גמרא  נישמעינה מן הדא היו לפניו שלשה אכל את הראשון ולא נתוודע לו שני <ושלישי> בהעלימו של ראשון נתוועד לו על הראשון ולא נתוודע לו על השני שלישי בהעלימו של שני ואחר כך נתוודע לו על כולהם רבי יוחנן אמר חייב על הראשון ועל השני ופטור על השלישי אמר רבי יוסי שני לדעתו הדבר תלוי רצה מתכפר לו על הראשו' רצה מתכפר לו על השלישי.  חברייא מדמייא לה לארבעה חציי זיתים אם היה פיקח מביא קרבן אחד ואם לאו מביא שני קרבנות היך עבידא מביא על הראשון ועל השני אחד על השלישי ועל הרביעי אחד <ר' יוסי מדמה לזיתים שלימים אם היה פיקח מביא שני קרבנות ואם לאו מביא שלשה קרבנות היך עבידא מביא על הראשון ועל השני אחד ועל השלישי ועל הרביעית אחד> אם הביא על האמצעיים פטור על הראשון ועל הרביעי.  רבי יוסי מדמי לה לזיתים שלימים

דף יד,א פרק ג הלכה ב גמרא  אם היה פיקח מביא שני קרבנות ואם לאו מביא שלשה קרבנות היך עבידא מביא על הראשון ועל השני א' ועל השלישי ועל הרביעי א' אם הביא על האמצעיים חייב על הראשון בפני עצמו ועל הרביעי בפני עצמו.  רבי יצחק שאל אף באכילת פרסים כן אמר ר' יוסי כל זה שאילתה דר' יצחק לית היא כלום וכתיב באכילת פרסים הדבר תלוי אילו אכל חצי זית בתוך כדי פרס זה וחצי זית בתוך כדי פרס זה שמא כלום הוא.  אכל כמה זיתים וכמה פרסים בהעלם אחד אינו חייב אלא אחת רבנן דקיסרין אמרי עד דין מדי לה לחלבים ודמינה לשבת אילו ארג חוט אחד בתוך כדי בגד זה וחוט אחד בתוך כדי בגד זה שמא כלום הוא ארג כמה חוטין בכמה בגדים בהעלם אחד אינו חייב אלא אחת.  הרי בא חיוב בקרבן בנתיים ותימר מצטרפין אמר רבי אבון תמן חיוב בקרבן ברם הכא [שינוי] קרבן.  אכל כזית עד שלא נתמנה וכזית משנתמנה וכזית משעבר על דעתון דחברייא דינון אמרין משם שהגדולה מכפרת כיפרה גדולה על הראשון וחייב על השני ועל השלישי על דעתיה דרבי יוסי דו אמר אין חטאו וידיעתו שוין חייב על הראשון ועל השני ופטור על השלישי.  אכל כזית ספק עד שלא נתמנה

דף יד,ב פרק ג הלכה ב גמרא  ספק משנתמנה ספק עד שלא נתגייר ספק משנתגייר ספק עד שלא הביא שתי שערות ספק משהביא שתי שערות מביא אשם תלוי אכל ספק כזית ואין ידוע אם ביום הכיפורים אכלו אם קודם יום הכיפורים אכלו ספק כפרה כיפר.  אם ביום הכיפורים אכלו אם לאחר יום הכיפורים אכלו חברייא אמרין ספק כפרה כיפר אמר רבי מתנייה לעולם אין ספק כפרה מכפר אלא על מיני דמים.  מתניתא מסייעא לחברייה שבת ויום הכיפורים ועשה מלאכה בין השמשות מה נפשך יום הכיפורים הוא כיפר חול הוא מותר והתני ואכל אמר רבי יוסי בי רבי בון באכילת היתר.  אכל חמשה זיתים ונתוודע לו בספיקן עד שלא נתמנה ובבית דין משנתמנה על דעתיה דרשב"ל חייב על דעתיה דרבי יוחנן פטור.  כן אמר רבי שמעון בן לקיש לחיוב לא לפטור אלא כיני אכל חמשה זיתים ונתוודע לו בספיקן משנתמנה ובית דין משעבר על דעתיה דרבי שמעון בן לקיש דו אמר נתכפר מקצת החטא

דף טו,א פרק ג הלכה ב גמרא  לא נתכפר כולו דו אמר פטור על דעתיה דרבי יוחנן דו אמר נתכפר מקצת החטא נתכפר כולו דו אמר חייב.  הכל מודין שאם היתה ראשונה קיימת שהיא נדחית מה יעשה בה רבי יסא אמר תלוי בכפרה אמר רבי זעירא כל שלא נראית לא היא ולא דמיה מתה מיד.  מודה רבי יוחנן שאם היתה ראשונה קיימת שהיא נדחית מה יעשה בה רבי יסא אמר תלוי בכפרה אמר רבי זעירא כל שלא נראית לא היא ולא דמיה מתה מיד.  מודה רבי יוחנן שאם היתה ראשונה קיימת שהיא נדחית מה יעשה בה רבי יסא אמר תלייה בכפרה לפום כן רבי יוסי בי רבי בון הוי עליה.  אכל חמשה זיתים ונתוודע לו בראשון ומביא קרבן בשני ומביא קרבן בשלישי ומקריב קרבן ברביעי ומקריב קרבן בחמישי ומקריב קרבן רבי יוחנן אמר נתכפר לו בראשון שהוא לפני אכילת כולהם והשאר יפלו לנדבה רבי שמעון בן לקיש אמר נתכפר לו באחרונה שהוא לאחר אכילת כולהם והשאר ידחו רב חסדא ורב המונא רב חסדא כר' יוחנן ורב המנונא כר' שמעון בן לקיש מתיב רב חסדא לרב המנונא והא מתנית' מסייעה לך ופליגא עלי אם היתה ידיעה בנתיים כשם שהוא מביא חטאת על כל אחת ואחת כך הוא מביא אשם תלוי על כל אחת ואחת אילו תנא אשם וקם ליה יאות.  אמר רבי חיננה אפילו כן לצדדין דת מר כן אשר נישא יחטא.  אמר רבן יוחנן בן זכאי אשרי שהנשיא שלו מביא חטאת על שגגתו הוא מביא לא כל שכן על זדונו נשיא שלו מביא חטאת לא כל שכן ההדיוט.  נשיא יכול נשיא שבטים כנחשון תלמוד לומר ועשה אחת מכל מצות ה' אלהיו

דף טו,ב פרק ג הלכה ב גמרא  ולהלן הוא אומר למען ילמד ליראה את ה' אלהיו אלהיו לגזרה שוה מה אלהיו שנאמר להלן נשיא שאין על גביו אלא אלהיו אף אלהיו שנאמר כאן נשיא שאין על גביו אלא אלהיו.  אשר יש צדיקים וגו' אשריהם הצדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים בעולם הזה ווי לרשעים שמגיע אליהם כמעשה הצדיקי' בעוה"ז מלך ישראל ומלך יהודה שניהן שוין לא זה גדול מזה ולא זה גדול מזה ומה טעמא ומלך ישראל ומלך יהודה וגו' בגורן כבגורן א"ר יוסי בי רבי בון ובלחוד עד דיהוא בן נמשי ומה טעם בני רביעים ישבו לך על כסא ישראל מיכן ואילך בליסטייא היו נוטלין אותה.  אי זהו משיח המשוח בשמן המשחה כו' אמר רב חונה דכל אותן ששה חדשים שהיה דוד בורח מפני אבשלום שעירה הוות מתכפר לו כהדיוט.  תני רבי יודה בי רבי אלעאי אומר שמן המשחה שעשה משה בר מעשה ניסים נעשו בו מתחילה ועד סוף שמתחילה לא היה בו אלא י"ב לוג שנא' ושמן זית הין.  אם לסוך בו את העצים לא היו ספק על אחת כמה וכמה שהאור בולע והיורה בולעת והעצים בולעין ממנו נמשחו המשכן וכל כליו.  המזבח וכל כלי.  המנורה וכל כליה כיור וכנו ממנו נמשחו אהרן כהן גדול ובניו כל שבעת ימי המילואים ממנו נמשחו כהנים גדולים ומלכים.  מלך בתחילה טעון משיחה מלך בן מלך אין טעון משיחה שנאמר קום משחיה כי זה הוא זה טעון משיחה ואין בניו טעון משיחה אבל כהן גדול בן כהן גדול אפילו עד עשרה דורות טעון משיחה וכולו קיים לעתיד לבוא שנאמר שמן משחת קודש יהיה זה לי לדורותיכם.  אין מושחין את המלכים אלא על גבי המעיין שנאמר והרכבתם את שלמה בני וגו' ומשח אותו שם צדוק הכהן ונתן הנביא למלך על ישראל.  אין מושחין את המלכים אלא מפני המחלוקת מפני מה נמשח שלמה מפני מחלוקתו של אדוניהו ויואש מפני עתליה ויהוא מפני יורם.  לא כן כתיב קום משחהו כי זה הוא זה טעון משיחה ואין מלכי ישראל טעונין משיחה.  ולא יאשיהו גנזו הדא אמרה בפאיבלסמון נמשחו.  יואחז מפני יהויקים אחיו שהיה גדול ממנו שתי שנים.  אין מושחין מלכים אלא מן הקרן שאול ויהוא נמשחו מן הפך היתה מלכותן מלכות עוברת דוד ושלמה נמשחו מן הקרן היתה מלכותן מלכות קיימת.  אין מושחין מלכים כהנים רבי יודה ענתודרייה על שם לא יסור שבט מיהודה א"ר חייה בר בא למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב כל ישראל מה כתיב בתריה לא יהיה לכהנים הלוים והכתיב הבכור יוחנן הבכור למלכות.  והכתיב השלישי צדקיהו הרביעי שלום

דף טז,א פרק ג הלכה ב גמרא  שלישי למלכות רביעי לתולדות.  צדקיהו שצידק עליו את הדין.  שלום שבימיו שלמה מלכות בית דוד.  לא שלום הוה שמיה ולא צדקיהו הוה שמיה אלא מתנייה הדא היא דכתיב וימלוך מלך בבל את מתניה דודו תחתיו וגו'.  המשוח בשמן המשחה בבנין הראשון למרובה בגדים בבנין האחרון ואתאי כיי דמר רב אינא בשם רבי אחא חמשה דברים היה בבית המקדש האחרון חסר מן הראשון מאי טעמא עלו ההר והבאתם עץ וגו' אכבד חסר ה' אלו ה' דברים שהיה בית המקדש אחרון חסר מהראשון ואילו הן אש וארון ואורים ותומים ושמן הקודש.  תני כהן משיח מביא פר אין מרובה בגדים מביא פר ודלא כר"מ מה טעמא דר"מ משיח ומה תלמוד לומר כהן להוציא למרובה בגדים מה טעמא דרבנן משיח יכול זה המלך ומה ת"ל כהן לרבות מרובה בגדים הכא את מר להוציא למרובה בגדים וכא את מר לרבות למרובה בגדים אמר רבי הילא כל מדרש ומדרש לעניינו אילו נאמר משיח ולא נאמר כהן הייתי אומר על העלם דבר מביא פר ועל שגגת המעשה מביא שעיר הוי צורך הוא שיאמר כהן או אילו נאמר כהן ולא משיח הייתי אומר זה המלך אם תאמר בפר קדמה פרשת מלך שיוטל על העלם דבר מביא פר ועל שגגת המעשה מביא שעיר הוי צורך הוא שיאמר משיח וצורך הוא שיאמר כהן אמר רבי יוחנן עבר והביא עשירית האיפה שלו כשר מתקינין לו כהן אחר תחתיו שמא יארע בו פסול מה מיידחין ליה עמיה אמר רבי חגיי משה דינון מייחדין ליה עימיה דו קטיל ליה אותו אחד מושחין ואין מושחין שנים רבי יוחנן אמר מפני האיבה עבר זה ושימש זה הראשון כל קדושת כהונה עליו השיני אינו כשר לא לכהן גדול ולא לכהן הדיוט אמר רבי יוחנן עבר ועבד עבודתו פסולה עבודתו משל מי

דף טז,ב פרק ג הלכה ב גמרא  נישמעינה מן הדא מעשה בבן אלם מציפורים שאירע קרי בכהן גדול ביום הכיפורים ונכנס בן אלם ושימש תחתיו יצא ואמר למלך פר ואילך הקריבים היום משל מי הן קריבין משלי או משל כהן גדול וידע המלך מהו שואלו אמר לו לא דייך ששימשת שעה אחת לפני מי שאמר והיה העולם וידע בן אלם שהוסע מכהונה גדולה.  מעשה בשמעון בן קמחית שיצא לטייל עם המלך ערב יום הכיפורים עם חשיכה ונתזה צינורת של רוק מפיו על בגדו וטימאתו ונכנס יהודה אחיו ושימש תחתיו אותו היום ראה אימן שני בנים כהנים גדולים.  שבעה בנים היו לה לקמחות וכולן שמשו בכהונה גדולה שלו ואמרו לקמחית מה מעשים טובים יש בידיך אמרה להן יבוא עלי אם ראו קורות ביתי שערות ראשי ואימרת חלוקי מימיי אמרין כל קמחייא קמחין וקימחא דקימחית סולת קראו עליה הפסוק הזה כל כבודה בת מלך פנימה ממשבצות זהב לבושה.  יכול לא יהא משוח מלחמה מפני עשירית האיפה שלו ת"ל תחתיו מבניו את שבנו עומד תחתיו מביא עשירית האיפה ואת שאין בנו עומד תחתיו אינו מביא עשירית האיפה ומניין למשוח מלחמה שאין בנו עומד תחתיו ת"ל שבעת ימים ילבשם הכהן וגו' את שהוא בא אל אוהל מועד לשרת בקודש בנו עומד תחתיו ואת שאינו בא אל אוהל מועד לשרת בקודש אין בנו עומד תחתיו.  ומניין שהוא מתמנה להיות כהן גדול פינחס בן אלעזר נגיד היה עליהם לפנים ה' עמו.  רבי יוסי כד הוה בעי מקנתרה לרבי לעזר בי רבי יוסי הוה א"ל לפנים עמו.  בימי זמרי מיחה ובימי פלגש בגבעה לא מיחה.  ומניין שהיה עובד בשמונה רבי בא בר חייה בשם רבי יוחנן ובגדי הקודש אשר לאהרן יהיו לבניו אחריו מה ת"ל אחריו לקדושה של אחריו.  בכמה הוא נשאל אייתיהו רב הושעיה מתניתא דבר קפרא מדרומה ותנא אינו עובד לו בד' של כהן הדיוט ולא בשמונה של כהן גדול.  אמר רבי בא בדין הוה שיהא עובד בארבעה ולמה אמרו אינו עובר שלא יהו אומרין ראינו כהן הדיוט פעמים שהוא עובד בשמונה ככהן גדול.  אמר רבי יונה ולא בפנים הוא עובד.  והלא בחוץ הוא נשאל וטועין דבר מבפנים לבחוץ.  וכי רבי טרפון רבן של כל ישראל לא טעה בין תקיעת הקהל לתקיעת קרבן דכתיב ובני אהרן כהנים יתקעו בחצוצרות תמימים לא בעלי מומין דברי רבי עקיבה אמר לו רבי טרפון אקפח את בניי אם לראיתי שמעון אחי אימא חיגר באחת מרגליו ועומד בעזרה וחצוצרתו בידו ותוקעו.  אמר לו רבי עקיבה שמא לא ראיתו אלא בשעת הקהל ואני אומר בשעת קרבן אמר לו ר' טרפון ואקפח את בניי שלא הטיתה ימין ושמאל אני הוא ששמעתי ולא היה לי לפרש ואתה דורש ומסכים שמועה הא כל הפורש ממך כפורש מחייו.  וכפר הכהן אשר ימשח אותו מה ת"ל לפי שכל הפרשה נאמרה באהרן אין לי אלא משוח בשמן המשחה מרובה בגדים מניין ת"ל ואשר ימלא את ידו.  ומניין לרבות אחר הנתמנה ת"ל וכפר הכהן במה הוא מתמנה רבנן דקיסרין בשם רבי חייה בר יוסף בפה אמר רבי זעירא הדא אמרה שממנין זקנים בפה אמר רבי חייה בר אדא מתניתא אמרה כן חזור בך בארבעה דברים שהיית אומר ונעשך אב ב"ד לישראל.

דף יז,א פרק ג הלכה ב גמרא  הוא לא המלך הוא לא הנשיא והוא לרבות כהן משוח מלחמה.  אשה בבתוליה יקח פרט לבוגרת שכלו בתוליה.  רבי לעזר ור' שמעון מכשירין בבוגרת.  רבי יצחק שאל אף בשאר כל הדברים כן קומץ ואחר מקטיר ומקבל ואחר זורק.  שורף ואחר יזה רבי יעקב בר אידי בשם רבי יצחק עשו אותה חטאת גזולה שלא נודעה לרבים הדא אמרה קומץ ואחר מקטיר מקבל ואחר זורק שורף ואחר יזה.  רבי ברכיה ר' יעקב בר אידי רבי יצחק שאל היה עומד ומקריב על גבי המזבח ונודע לו שהוא בן גרושה או בן חלוצה מה עבד לה.  שמת ויחזור הרוצח למקומו או יעשה כמו שנגמר דינו בלא כהן גדול ואל יצא משם לעולם:

דף יז,א פרק ג הלכה ג משנה  כהן גדול פורם מלמטן וההדיוט מלמעלן כהן גדול מקריב אונן ואינו אוכל וההדיוט לא מקריב ולא אוכל:

דף יז,א פרק ג הלכה ג גמרא  רבי לעזר בשם כהנא למעלן למעלן מקנה שפה למטן למטן מקנה שפה ר' יוחנן אמר למטן ממש.  ר' יוחנן סליק למבקריה לר' חנינה כד הוה גו איסטרטא שמע דדמך שלח ואייתי מגוי טבייא דשובתא ובזעון.  רבי יוחנן פליג על דרבי יהודה תרתין.  ואתייא ר' לעזר בשם כהנא כרבי יודה אין כרבי יודה לא יפרום כל עיקר לא אתייא דא אלא על אביו ועל אמו כדברי ר"מ דתני על כל המתים אינו מבדיל קנה שפה אלא על אביו ועל אמו כדברי ר"מ רבי יודה אומר כל קרע שאינו מבדיל קנה שפה הרי זה קרע של תפלות.  מאי כדון אומר הוא בכהן גדול שיהא מבדל קנה שפה כהן גדול מקריב אונן ולא אוכל דברי רבי מאיר רבי יודה אומר כל אותו היום רבי שמעון אומר גומר כל העבודה שבידו ובא לו.  בין רבי מאיר לרבי שמעון חדא בין רבי יודה לרבי שמעון חדא בין רבי מאיר לרבי יודה הכנסה רבי יעקב בר דסיי מפשק ביניהון רבי מאיר אומר היה בפנים יוצא היה בחוץ לא היה נכנס ר' יודה אומר היה בפנים היה יוצא היה בחוץ לא היה נכנס רבי שמעון אומר גומר את כל העבודה שבידו ובא לו.  רבי יוסי בי רבי בון בשם רב חונא מתניתא דרבי שמעון ומן המקדש לא יצא עמהן אינו יוצא.  יוצא הוא אחריהן אלא הן נכנסין והוא יוצא הן נכנסין והוא נגלה ויוצא אחריהן עד פתח העיר דברי רבי מאיר רבי יודה אומר אינו יוצא מן המקדש כתיב ומן המקדש לא יצא למד אלא לא יצא יצא לא היה חוזר.  רבי אבהו בשם רבי לעזר אין אנינה אלא למת בלבד דכתיב ואנו ואבלו פתחיה התיב רבי חייה בר אדא והכתיב ואנו הדייגים ואבלו כל משליכי ביאר חכה אמר רבי חנינה מתניתא אין אנינה טמאה אלא למת בלבד או זו היא אנינה משעת מיתה ועד שעת קבורה דברי רבי וחכמים אומרים כל אותו היום.  אשכחת אמר קולת וחומרת על דרבי קולת וחומרת על דרבנן מה מפקה מביניהון מת ונקבר בשעתו על דעתיה דרבנן אסור כל אותו היום על דעתיה דרבי אינו אסור אלא אותה השעה בלבד.  מת ונקבר לאחר שלשה ימים על דעתיה דרבנן אסור כל אותו היום על דעתיה דרבי אסור עד שלשה ימים אתא רבי אבהו בשם ר' יוחנן רב חסדא תריהון אמרין

דף יז,ב פרק ג הלכה ג גמרא  מודה רבי לחכמים שאינו אסור אלא אותו היום בלבד כהדא דתני רבי אומר תדע לך שאין אנינות לילה תורה שהרי אמרו אונן טובל ואוכל פסחו לערב.  והרי אמרו אנינות היום תורה ר' יוסי בי ר' בון בשם ר' הונא תיפתר בשנקבר עם דימדומי החמה ולית שמע מינה כלום:

דף יז,ב פרק ג הלכה ד משנה  כל התדיר מחבירו קודם את חבירו וכל המקודש מחבירו קודם את חבירו פר המשיח ופר העדה עומדין פר המשיח קודם לפר העדה בכל מעשיו האיש קודם האשה להחיות ולהשיב אבידה והאשה קודמת לאיש לכסות ולהוציאה מבית השבי בזמן ששניהן עומדין בקלקלה האיש קודם לאשה:

דף יז,ב פרק ג הלכה ד גמרא  לפי שזה מכפר וזה מכפר.  מוטב שיקדום המכפר למתכפר כמה דכתיב וכפר בעדו ובעד ביתו ובעד כל קהל ישראל.  נדבת משיח ונדבת נשיא נדבת משיח קודמת נדבת ציבור ונדבת נשיא נדבת נשיא קודמת.  נדבת משיח ונדבת ציבור מי קודם נישמעינה מן הדא נדבת משיח ושעירי עבודה זרה עומדין שעירי ע"ז קודמין מפני שדמן נכנס לפנים לא מר אלא שדמן נכנס לפנים הדא אמרה נדבת משיח ונדבת ציבור נדבת משיח קודמת.  היה שם פר ע"ז ושעיר הבא עמו וחטאת אחרת פר קודם לשעיר ושעיר קודם לחטאת אחרת וחטאת אחרת קודמת לפר היך עבידא א"ר יוסי מכיון שהשעיר מחוסר זמן לפר כמי שקדמו פר וחטאת אחרת קודמת לפר.  ופר של ע"ז קודם לשעיר הבא עמו מפני שקדמו במקרא.  ר' שמואל אחוי דר' ברכיה בעי מעתה של ראש חדש יקדום לשעיר הבא עמו מפני שקדמו א"ר בא מרי לית יכיל חטאת דידיה חסר על עולת התמיד יעשה ונסכו סמכו לעולת התמיד.  קרבן איש וקרבן אשה קרבן איש קודם הדא דת מר בשהיו שניהן שוין אבל אם היה זה פר וזה גדי כהיא דמר ר' פינחס בשם רבי הושעיה ועבד מביא פר ורבו מביא פר עבד קודם לרבו דתנינן תמן פר משיח ופר עדה עומדים פר משיח קודם לפר עדה לכל מעשיו.  מעשה בי ר' אליעזר ורבי יהושע ור' עקיבה שעלו לחולת אנטוכיא על עסק מגבת חכמים והוה תמן חד אבא יהודה עביד מצוה בעין טובה פעם אחת ירד מנכסיו וראה רבותינו ונתייאש מהן עלה לו לביתו ופניו חולניות אמרה לו אשתו מפני מה פניך חולניות אמר לה רבותינו כאן ואיני יודע מה אעשה אשתו שהיתה צדקת ממנו אמרה לו נשתיירה לך שדה אחת לך ומכור חצייה ותן להן הלך ועשה כן ובא אצל רבותינו ונתן להן ונתפללו עליו רבותינו אמרו לו אבא יהודה הקב"ה ימלא חסרנותיך עם כשהלכו להם ירד לחרוש בתוך חצי שדהו עם כשהוא חורש בתוך חצי שדהו שקעה פרתו ונשברה ירד להעלותה והאיר הקב"ה עיניו ומצא סימא אמר לטובתי נשברה רגל פרתי.

דף יח,א פרק ג הלכה ד גמרא  ובהדורת רבותינו שאלון עלוי אמרין מה אבא יהודה עביד אמרין מאן יכיל חמי אפוי דאבא יהודה אבא יהודה דתוריי אבא יהודה דגמלוי אבא יהודה דחמרוי.  חזר אבא יהודה לכמות שהיה ובא אצל רבותינו ושאל בשלומן אמרין ליה מה אבא יהודה עביד אמר להן עשתה תפילתכם פירות ופירי פירות אמרו לו אלף על פי שנתנו אחרים יותר ממך בראשונה אותך כתבנו ראש טימוס נטלוהו והושיבוהו אצלם וקראו עליו הפסוק הזה מתן אדם ירחיב לו ולפני גדולים ינחינו.  רבי חייה בר בא עביד פסיקא בהין בית מדרשא דטיבריא והוון תמן מן אילין דבר סילני ופסק חדא ליטרא דהב נטלו ר' חייה רבה והושיבו אצלו וקרא עליו הפסוק הזה מתן אדם ירחיב לו וגו'.  רבי שמעון בן לקיש עאל לבוצרה והוה תמן חד רבהון רמייא.  חס ליה דלא הוה רמאי אלא שהיה מרמה במצוות והוה חמי כמה דציבורא פסק והוא פסיק לקבליה.  נטלו רבי שמעון בן לקיש והושיבו אצלו וקרא עליו הפסוק הזה מתן אדם ירחיב לו וגו':  האיש קודם לאשה וכו'.  עד כדון בשהיה זה להחיות וזה להחיות זה לכסות וזה לכסות הרי שהיה זה להחיות וזה לכסות נישמעינה מן הדא דמר ר' יהושע בן לוי בשם ר' אנטיגנס כסות אשת חבר וחיי עם הארץ כסות אשת חבר קודמת לחיי עם הארץ מפני כבודו של חבר לא מר אלא כסות אשת חבר בחיי חבר אבל אם היה זה להחיות וזה לכסות אותו שלהחיות קודם.  אבידתו ואבידת אביו שלו קודמת אבידתו ואבידת רבו שלו קודמת אבידת אביו ואבידת רבו של רבו קודמת שאביו הביאו לחיי העולם הזה ורבו שלימדו חכמה הביאו לחיי העולם הבא ורבו שלימדו משנה לא רבו שלימדו מקרא אם היה אביו שקול כרבו אביו קודם מה הועיל אמר רבי יוסי בי רבי בון בשהיה חצי תלמודו מזה וחצי תלמודו מזה.  אבידת אביו שחצי תלמודו ממנו ואבידת אמו גרושה מאביו מי קודם אביו הוא שיקדום או עד שיהא כל תלמודו ממנו אבידת רבו שחצי תלמודו הימינו ואבידת אמו גרושה מאביו מי קודם רבו הוא שיקדום או עד שיהא כל תלמודו הימינו.  אבידתו ואבידת אמו ואבידת אביו ואבידת רבו שלו קודם לאביו ואביו לאמו ואמו לרבו ולא מתניתא היא האיש קודם לאשה להחיות ולהשיב אבידה סברין מימר בשאין רבו שם אתא מימר לך ואפילו רבו שם.  הוא ואמו ורבו ואביו עומדים בשבי הוא קודם לאמו ואמו לרבו ורבו לאביו ולא מתניתא היא האשה קודמת לאיש לכסות ולהוציאה מבית השבי סברין מימר בשאין רבו שם אתא מימר לך ואפילו רבו שם.  אי זהו רבו שלימדו חכמה כל שפתח לו תחילה דברי רבי מאיר רבי יודה אומר כל שרוב תלמודו ממנו רבי יוסי אומר כל שהאיר עיניו במשנתו אתא רבי אבהו בשם רבי יוחנן הלכה כמי שהוא אומר כל שרוב תלמודו הימינו ולמה לא פתר לה כרבי יודה אית תניי תני ומחליף.  רב ליעזר קרע על שפתח לו תחילה

דף יח,ב פרק ג הלכה ד גמרא  שמואל חלץ על שהאיר עיניו במשנתו ומה האיר עיניו במשנתו א"ר יוסי בר' בון מפתח אחד יורד לאמת בית השחי אחד פותח כיון.  ומהו אחד יורד לאמת בית השחי שהיה שוחה אמה עד שלא יפתח.  רבי חנניה הוה מיסתמיך ברבי חייה בר בא בציפרין חמא כל עמא פריי אמר ליה למה כל עמא פריי אמר ליה רבי יוחנן יתיב דרש בבית מדרשא דרבי בנייה וכל עמא פריי מישמעיניה אמר בריך רחמנא דחמי לי פירין עד דאנא בחיים וכל אגדתא פשטית ליה חוץ ממשלי וקהלת:  שניהם עומדין בקלון האיש קודם לאשה.  למה שהאשה דרכן לכן והאיש אין דרכו לכן מעשה בי רבי יהושע שעלה לרומי אמרו על תינוק אחד ירושלמי שהיה אדמוני עם יפה עינים וטוב רואי וקווצותיו מסודרות לו תלתלים והוא עומד בקלון והלך רבי יהושע לבודקו כיון שהגיע לפתחו נענה ר' יהושע ואמר לו מי נתן למשיסה יעקב וישראל לבוזזים הלא ה' נענה התינוק ואמר לו זו חטאנו לו ולא אבו בדרכיו הלוך ולא שמעו בתורתו מיד זלגו עיניו דמעות ואמר מעיד אני עלי את השמים ואת הארץ שאיני זז מיכן עד שאפדנו ופדאו בממון הרבה ושילחו לארץ ישראל וקרא עליו הפסוק הזה בני ציון היקרים וגו':

דף יח,ב פרק ג הלכה ה משנה  כהן קודם ללוי לוי לישראל ישראל לממזר ממזר לנתין נתין לגר וגר לעבד משוחרר אימתי בזמן שכולן שוין אבל אם היה ממזר תלמיד חכם וכהן גדול עם הארץ ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ:

דף יח,ב פרק ג הלכה ה גמרא  חכם קודם למלך מלך קודם לכהן גדול כהן גדול קודם לנביא נביא קודם למשוח מלחמה משוח מלחמה קודם לראש משמר ראש משמר קודם לבית אב בית אב קודם למרכל והמרכל קודם לגיזבר גיזבר קודם לכהן הדיוט כהן הדיוט קודם ללוי לוי לישראל ישראל לממזר ממזר לנתין נתין לגר וגר לעבד משוחרר אימתי בזמן שכולן שוין אבל אם היה ממזר תלמיד חכם וכהן גדול עם הארץ ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ.  חכם קודם למלך חכם שמת אין לנו כיוצא בו מלך שמת כל ישראל ראוין למלכות אמר רבי יוחנן כל אותן ארבעים יום שעשה משה בהר היה למד תורה ומשכחה ובסוף נתנה לו במתנה כל כך למה בשביל להחזיר את הטיפשים.  כד דמך רבי סימון בר זביד עאל רבי הילי ואפטר עלוי כי יש לכסף מוצא וגו' ברזל מעפר יקח וגו' אילו אם אבדו יש להן חליפין אבל תלמיד חכם שמת מי מביא כיוצא בו והחכמה מאין תמצא וגו' ונעלמה מעיני כל חי וגו' אמר רבי לוי מה אם אחי יוסף על שמצאו מציאה יצא ליבם דכתיב ויצא לבם אנו שאבדנו רבי סימון בר זביד על אחת כמה וכמה.  מלך קודם לכהן גדול דכתיב והרכבתם את שלמה בני וגו' כהן גדול לנביא דכתיב ומשח אותו שם צדוק הכהן ונתן הנביא למלך הקדים צדוק לנתן.  רבי יונה בשם רבי חמא בר חנינה נביא מכפת ידיו ורגליו ויושב לו בפני כהן גדול ומה טעמא שמע נא יהושע הכהן הגדול אתה וריעך היושבים לפניך יכול היו הדיוטות תלמוד לומר כי אנשי מופת המה ואין מופת אלא נבואה היך מה דת מר ונתן אליך אות או מופת.  נביא קודם למשוח מלחמה משוח מלחמה קודם לראש משמר ראש משמר קודם לראש בית אב ראש בית אב קודם למרכל והמרכל קודם לגיזבר גיזבר קודם לכהן הדיוט כהן קודם ללוי לוי לישראל לא היה לוי הוא אמר רבי אבון בשעת הדוכן שנו.  אמר רבי אבון

דף יט,א פרק ג הלכה ה גמרא  גר ומומר לעכו"ם מומר קודם מפני מעשה שאירע.  מפני מה הכל רצין אחר הגיורת ואין הכל רצין אחר משוחררת שהגיורת בחזקת משתמרת ומשוחררת בחזקת הבקר ומפני מה הכל רצין אחר העכבר מפני שעסקו רע עם הבריות.  א"ר יוחנן אל תאמין בעבד עד ששה עשר דור בא ישמעאל בן נתינה בן אלישמע מזרע המלוכה ויכה את גדליהו במצפה.  ריב"ל אמר ראש וזקן זקן קודם שאינו ראש אם אינו זקן מה טעמא אתם נצבים היום כולכם וגו' וכתיב ויאסף יהושע את כל זקני ישראל שכמה.  משה הקדים ראשים לזקינים יהושע הקדים זקינים לראשים משה על ידי שהיו הכל תלמידיו הקדים ראשים לזקינים יהושע ע"י שלא היו הכל תלמידיו הקדים זקינים לראשים.  משה עד שלא צרך להם בכיבוש הארץ הקדים ראשים לזקנים יהושע על ידי שצרך להם בכיבוש הארץ הקדים זקינים לראשים משה ע"י שלא נתייגע בתלמוד תורה הקדים ראשים לזקנים יהושע ע"י שנתייגע בתלמוד תורה הקדים זקנים לראשים ר' יהושע דסיכנן בשם רבי לוי משה ע"י שצפה ברוח הקודש שעתידין ישראל להיסתכר במלכיות וראשיהן עומדין על גביהן הקדים ראשים לזקינים.  תני הסודרן קודם לפילפלן רבי שמואל אחוי דרבי ברכיה בעי אפילו כרבי אמי א"ל מיתבעי מרבי אימי הוא הפילפלן הדא אמרה משנה קודם למקרא ודא מסייעא ליה דתני ר"ש בן יוחי העוסק במיקרא מידה שאינה מידה.  ורבנן עבדין מקרא כמשנה.  רבי שמואל בר נחמן אמר משנה קודם לתלמוד ומה טעמא קנה חכמה קנה בינה וגו' רבי יוחנן אמר תלמוד קודם למשנה ומה טעמא קנה חכמה מה טוב מחרוץ מה מקיים רבי יוחנן טעמא דרבי שמואל בר בר נחמן מים בזול ויין ביוקר איפשר לעולם לחיות בלא יין אי איפשר לעולם לחיות בלא מים ומה מקיים רבי שמואל בר נחמן טעמא דר' יוחנן מלח בזול פילפלין ביוקר איפשר לעולם לחיות בלא פילפלין אי איפשר לעולם בלא מלח.

דף יט,ב פרק ג הלכה ה גמרא  לעולם הוי רץ אחר המשנה יותר מן התלמוד הדא דת מר עד שלא שיקע בו רבי רוב משניות אבל מששיקע רבי רוב משניות לעולם הוי רץ אחר התלמוד יותר מן המשנה.  דרש רבי שמואל ברי' דרבי יוסי בי רבי בון חכם בעיניו איש עשיר זה בעל התלמוד ודל מבין יחקרנו זה בעל אגדה.  לשנים שנכנסו לעיר ביד זה עשתות של זהב וביד זה פרוטרוט זה שבידו עשתות של זהב אינו מוציא וחיה וזה שבידו פרוטרוט מוציא וחיה.  דרש ר' אחא פלס ומאזני משפט לה' מעשהו כל אבני כיס.  פלס זה המקרא מאזני זה המשנה משפט זה התלמוד לה' זה התוספת מעשהו כל אבני כיס כולהם נוטלין שכרן מכיס אחד.  ר' אבא בר כהנא אזל לחד אתר אשכח ר' לוי יתיב דרש איש אשר יתן לו האלהים עושר ונכסים וכבוד ואיננו חסר לנפשו מכל אשר יתאוה ולא ישליטינו האלהים לאכול ממנו כי איש נכרי יאכלנו עושר זה המקרא נכסים אילו הלכות וכבוד זה התוספת ואיננו חסר לנפשו מכל אשר יתאוה אילו משניות גדולות כגון משנתו של ר' חונה ומשנתו של רבי הושעיה ומשנתו של בר קפרא ולא ישליטינו האלהים לאכול ממנו זה בעל אגדה שאינו לא אוסר ולא מתיר לא מטמא ולא מטהר כי איש נכרי יאכלנו זה בעל התלמוד קם רבי אבא בר כהנא ונשקיה בראשיה אמר זכיתה מימרינה יקים תזכי מימרינה יתיב.  ביקשו למנות זקנים מאיכן הן ממנים מטיבריה אמדרומה א"ר סימון יהודה יעלה א"ל ר' מנא הדא דת מר למלחמה אבל למנויי רואי פני המלך היושבים ראשונה במלכות.  ר' יעקב בר אידי בשם ריב"ל מעשה שנכנסו זקינים לעליית בית גדיא ביריחו ויצתה בת קול ואמרה להו יש ביניכם שנים ראויין לרוח הקודש והלל הזקן א' מהן נתנו עיניהן בשמואל הקטן שוב נכנסו זקנים לעלייה ביבנה ויצתה בת קול ואמרה להן יש ביניכם שנים ראוין לרוח הקודש ושמואל הקטן אחד מהן נתנו עיניהם באליעזר בן הורקנוס והיו שמיחים על שהסכימה דעתן לדעת רוח הקודש.  אילין דבר פזי ודבר הושעיה הוו עלין ושאלין בשלמיה דנשייא בכל יום והוון אילין דרבי הושעיה עלין קדמאי אזלון אילין דבר פזי ואיתחתנון בנשיאותא אתון בעון מיעול קדמי אתון ושאלון לרבי אימי והקמות את המשכן כמשפטו וכי יש משפט לעצים אלא אי זה קרש זכה לינתן בצפון יינתן בצפון בדרום יינתן בדרום.  תרתין זרעין בציפרין בלווטייה ופגנייא הוו עלין ושאלין בשלמיה דנשייא בכל יום והוון בלווטייא עלין קדמאין ונפקי קדמאי אזלון פגנייא וזכון לאורייתא אתון בען מיעול קדמאי אישתאלת לרשב"ל שאלה רשב"ל לרבי יוחנן עאל ר' יוחנן ודרשה בבית מדרשא דרבי בנייה אפי' ממזר תלמיד חכם וכהן גדול עם הארץ ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ.  סברין מימר ליפדות ולהחיות ולכסות הא לישיבה לא א"ר אבון אף לישיבה ומה טעמא יקרה היא מפנינים ואפילו מזה שהוא נכנס לפני ולפנים: