בכל מושבתיכם

 

אמר רבי יודן:

 ידע הוה רבי זעירא דו כן;

 אלא כאינש דשמע מילה, ומקשי עלה:

ע"ז פ"ה ה"יג

 

רבי חייה אמר:

 אין נשאלין על הגילוים

ע"ז פ"ב ה"ג

 

אמר רבי לא:

 יש דברים שמשיקין עליהם את הפה;

 היך כמה דאת אמר:

 ישקיני מנשיקות פיהו.

א"ר יצחק:

 כתיב: ואותי צוה יי ;

אותי, ואותי.

 נאמר לי דברים שנאמר לכם,

 ונאמר לי דברים שנאמר בינו לבין עצמי.

ע"ז פ"ב ה"ז

 

ר' ירמיה בשם רבי חייה בר בא אמר:

 אומות העולם עשו מפתן אחד,

 וישראל עשו כמה מפתנות.

 טעמא ופקדתי על כל הדולג על המפתן

ע"ז פ"ג ה"ב

 

א"ר מנא מחוורת היא ולמה הוא מקישה למת ולשרץ ללמד ממנה לקלים שבה

ע"ז פ"ג ה"ו

 

 

 והיו אלה לכם לחקת משפט לדרתיכם בכל מושבתיכם: במדבר פרק לה:כט

 

בכל מושבתיכם - לימד שתהא סנהדרין נוהגת בחוצה לארץ כל זמן שנוהגת בארץ ישראל, לשון רש"י. וכן הדבר שלאחר החורבן אינה נוהגת לא בארץ ישראל ולא בחוצה לארץ, כמו שאמרו רבותינו בפרק ארבע מיתות בית דין (סנהדרין נב ב) , ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם (דברים יז ט), בזמן שיש כהן יש משפט בזמן שאין כהן אין משפט. ושנו במכילתא, מנין שאין ממיתין אלא בפני הבית, שנאמר מעם מזבחי תקחנו למות (שמות כא יד), אם יש לך מזבח אתה ממית ואם לאו אין אתה ממית. אבל לא מצאתי במצוה שתלויה בזמן הבית שיאמר בה "לדורותיכם בכל מושבותיכם", כי זה יורה אפילו על זמן הגלות בחוצה לארץ, כמו שנאמר בשביתת חג השבועות (ויקרא כג כא) ובאיסור החדש (שם פסוק יד), לחייב בהם בחוצה לארץ בזמן הזה, שלא נתלה אותו בעומר ובמנחה חדשה, וכן בחלב (שם ג יז), שלא נתלה אותו בקרבנות. ואולי הם דורשים "אלה לכם לחקת משפט" על הסנהדרין הנזכרים בפרשה תמיד שנאמר לפני העדה למשפט (פסוק יב), ושפטו העדה (פסוק כד), ויאמר שתהיה לנו לדורות עדה שופטת אפילו לאחר חורבן, לדון דיני קנסות וגזלות וחבלות וכל דבר שבממון ושל מלקות ארבעים:

רמב"ן במדבר פרק לה:כט

 

חביב הוא יתרו, שנתן לו הקב"ה פרשה להתגדר בה. ואי זו. זו מינוי זקנים, שנ' ואתה תחזה מכל העם. והלא מינוי זקנים היה דבר הגון לפני הקב"ה, ומפני מה לא צווהו הקב"ה למשה תחלה. אלא כדי ליתן ליתרו גדולה בעיני משה וכל בני ישראל. לומ', גדול היה יתרו, שהסכים הקב"ה על דבריו. אף יתרו לא אמרה אלא על תנאי, שאם יסכים הקב"ה על דבריו, שנ' אם את הדבר הזה תעשה וצוך וגו'. ועוד, ושמת עליהם שרי אלפים, שש מאות, [שרי מאות], ששת אלפים, שרי חמשים, שנים עשר אלף, שרי עשרות, שש רבוא. נמצאו דייני ישראל שבעת רבוא ושמנת אלפים ושש מאות. הא למדת, שאחד ממונה על תשעה ואחד על ארבעים ותשעה, לא אחד על עשרה ולא אחד על חמשים.

משנת רבי אליעזר פרשה טז