היא מבוטלת, אפי' היתה נכונה מצד עצמה

עה (מ"ו ע"א) נגד הסכמה נעשית בק"ק ויניציאה יצ"ו שלא לצחוק באזיה צחוקות לזמן ו' שנים.

שאלה שבט השפ"ח עבר בק"ק ויניציאה יצ"ו נועדו כל פורעי מס מן י"ב דוקאטי ומעלה וראשי הקהל הציעו הסכמה שקורין השמ' פארטי נקראת ונכתבת בלשון לעז זה נוסחה...

 ...

[מתוך תוכן התשובה]

...התינח לענין ממון במסי' ותקנות העיר להכי התנו שיקרא קהל הפורע' מי"ב דוקא' ומעלה כי הם היותר עשירים, גם במ"מ בהסכמת החכמים ניחה, אבל הסכמה שאינה לא זה ולא אותו כי אם להכריח שלא יעשו ממונם כרצונם הרי אין כאן לא חכמה ולא מנין שאמר הריטב"א והרשד"ם ז"ל שיהיה לו כח לגזור כן ואין בדבריהם כלום, וגדולה מזו כתב הרב הגדול מהר"ר אליהו מזרחי ז"ל בתשו' סי' נ"ג הביאה האדרבי ז"ל בתשו' רכ"ד ז"ל הולכים אחר הרוב לפי גזרת תורתנו הקדוש' אחרי רבי' להטות וההלק עם הרבים נקרא חוטא ואין חלוק בזה אם היה אותו הרוב עשירי' או עניי' חכמים או הדיוטות וכו' עד ואפי' את"ל שיהיו כל חכמי הקהל וכל עשירי הקהל בכלל אותו ההלק המועט ושיהיו נקראים בפי הכל טובי הקהל עדין אין הדבר תלוי אלא ביד רוב הקהל לא בידם וכו', והוא אדרבי ז"ל כתב שם דוקא כשהחרם הוא על עסקי ממון אזלינן בתר רוב ממון כדתניא בקמא פ"ב, ת"ר שיירא שהיתה מהלכת במדבר כו', הרי לך בפי' שאמר אפי' את"ל שיהיו כל הכמי הקהל ועשירי הקהל ונקראי' טובי הקהל וכו' כ"ש בנד"ד שהוא הפך הדברים, וכאן לאסור אסר על אלפי' נפשות על לא דבר מי שמע לדבר הזה שמיעוטא דמיעוטא יוכלו להחרים עליהם וחכמה אין כאן מנין אין כאן, ואם היו רוצים לקבל על עצמם הנמצאים באתו ועד שלא לצחוק הם ובני ביתם היה הרשות בידם, דלהכי כתב קרא ואיש ישראל נשבע במצפה לאמר ארור נותן אשה לבנימין שהיו (נ"א ע"ב) ארבע מאות אלף איש וקבלו עליהם בהסכמה אחת שלזה אמר ואיש יש' נשבע ולא ואנשי יש' נשבעו לומ' כלם כאיש אחד ונשבעו בדרך שבועה, אבל להחרי' על זולתם היה להם לקרוא את כלם להתועד כי נפש העני כנפש העשיר בדבר שיש בו עסקי נפשות יקר בעיני ה', ואין לומר שלהיות זה כדבר הצחוק וראי שאם יקראו המון בחורים ושפלי' לא יסכימו לאסור אותו, כי היה להם לעשות כאשר שמעתי שעשו ק"ק פיורינצה יצ"ו שבכיוצא בזה קראו להתועד לכל בעל הבית ראש בביתו והחכמים בראשם והסכימו ע"פ רובם ואז היינו אומרי' שהרוב יכופו המיעוט, ואם יאמר האומר שמנהג העיר כך שכל דבר שיסכימו פורעי מס מי"ב דוקא' ומעלה יקויים ולא הונהג מעולם בויניציאה שלא תהיה לא לענין מס והוצא' וממון ולא למ"מ ולא מטעם החכמי' והרבני' ולא תקנת קהל אלא להגן בעד ג' או ד' להכריח האלפי' לצמצם ממונם בקנס איבוד נפשם כזאת, ולכן אין יכולים פורעי הרב' מס להשיב מס על נפש זולתם כדי שלא יפזרו ממונם כרצונם, ואין לומר אם כן אם פורעי מס אינם יכולים לצוות בדבר פזור ממון על זולתם גם ההסכמה שעשו הקהלות וגזרו חרם כדבר הפומפי ר"ל בההוצאות יתרות ממלבושי הנשי' והסעודות ובכל כיוצא בזה לא היו יכולים אם כן לצוות מזה חרם על זולתם, דלא דמיא, דהתם הקנת הקהל היא נוגעת לפורעי המס היותר עשירים מזולתם מטעמים שאינם שייכים בצחוק, תחלה שברצות הבינוניים והאחרים לעשות והוצאות יתרות בדברים ההם מכריחים העשירים מפני מדרגת כבודם להוציא ביותר ולא היא כשהם מפזרים ממונם אלא שמסבבים מהעשירים יפזרו שלהם, לא כן בצחוק כי אם בינוני רוצה לצחוק את שלו מאי איכפת ליה לעשיר, לא יצחוק ולא יפסיד, שנית שהוצאת המלבושים והסעודות מביא היהודי להיות שנאוי מיושבי הארץ, והדין עמם כי לא לנו נבזים ושפלים ללבוש ולהוציא כעבד כאדוניו, ומהצחוק לא תמשך שום שנאה, שלישית שהפומפי מביאים להאמין שיש בין היהודים עושר מופלג ובכל צרה שלא תבא בדבר מסים וארנונייות תכבד העבודה על האנשים ואין לך כבר תקנת הקהל ונוגע לפורעי מס ביותר מזה, אבל בצחוק מה להם אם ראובן ושמעון רוצים לצחוק ולאבד שלהם:

 

עלה בידנו ברור שלא הוסכמה הסכמה זו כי אם ע"פ מיעוטא דמיעוטא נהפוך הוא שיכולים הרוב למחות בה ולבטלה, וגם אם לא היו מוחים כיון שלא נקראו היא מבוטלת, אפי' היתה נכונה מצד עצמה....

 

שו"ת זקני יהודה, רב יהודה אריה ממודינה

[ע"פ כ"י, הו"ל מוסד הרב קוק, תשט"ז]