מתוך ספר מלכי בקודש חלק שני, שאלות ותשובות בהנהגה המדינית בארץ ישראל,

ר' חיים הירשענזאהן ה'תשפ"א

 

גם אין מטרת חשתדלתינו להשבת הסמיכה למען ידונו דיני קנסות... ואם תהיה הסכמת רוב ישראל שנחוץ לנו גם היום לדון דיני קנסות באופן הכתוב בתורה או באיזו אופן אחר לפי תוצאות הזמן, לא צריכים לזה סמיכה כלל, כי יש לגזירת הצבור כח לזה כאמרם רשאים בני העיר להסיע על קצין [בבלי ב"ב ד"ח ע"ב] ופי' רש"י להסיע לקנוס את העובר על קצת דבריהם "להסיעם מדת דין תורה", ואם יכולים לקנוס להסיע מידת דין תורה כש"כ שיכולים לקנוס כפי דין תורה להסיע מדין ממון לקנס לחייב הצי נזק בשור תם וכדומה גם אם אין לנו מוסמכים, כי בני העיר לא צריכים להיות מוסמכים כלל אפי' לא תלמידי חכמים רק אם יש תלמיד חכם בעיר לאו כל כמיני דאתני בלעדו, אבל אם מצרפים אותו פשוט שמועיל גזרותם ומכש"כ שלא צריכים סמיכה לזה, וכל הסכסוכים בזה בין הר"מ ור"ת ור' אבי העזרי זכר כלם לברכה המובאים במרדכי שם לא שייכים בזה אם יהי' הסכמת רוב ישראל בארץ ישראל וגדולי חכמי ישראל שם, ולא צריכים לזה השבת הסמיכה כלל לנהוג כל הדינים והקנסות בארץ ישראל אם יסכימו רוב יושבי ארץ ישראל על התקנות שבחרו טובי עיר וטובי הארץ בהועידה המיסדת והם בכחם להסיע על קצתם לפי התנאים בזה המבוארים בחו"מ סי' רל"א ובה' דינים סי' ב' וכבר כתב הרשב"א ז"ל בתשובה מובאה בבית יוסף בחו"מ סי' ב' שאם לא נדון בגולה רק בגזלות וחבלות נמצא העולם חרב ולא חרבה ירושלם אלא על שהעמידו דבריהם על דין תורה.

והרשד"ם ז"ל בתשובה כתב כמה פעמים וז"ל אין זה צריך לפנים כי דבר פשוט הוא כי כל מה שעושים הקהל או ראשי הקהל הוא מאושר ומקוים עליהם כדבר הנגזר מפי ב"ד הגדול (יו"ד סי' קכ"ח ח"מ סי' תמ"ז) והוא דבר מוסכם ברוב תשובות ראשונים ואחרונים אין ספק בעיקר הדבר אם שיש חלוקי דעות באופניו ובתנאיו, והמרדכי בפ"ג דשבועות מביא בשם תשובת רש"י ז"ל במי ששמע שצבור ממשמשים לגזור גזירתם ונשבע שלא לקיים גזרתם, כתב רש"י ז"ל צלל במים אדירים והעלה בידו חרס שנקרא נשבע לבטל את המצוה ומושבע ועומד מהר סיני לשמוע לתקנת הקהל והרי הוא בכלל ארור אשר לא יקום ואין לך כל מצוה שבתורה שלא נכרתו עליה מ"ח בריתות ושבועת הראשונים קדמה לשבועתי כו' עיי"ש, וכל זה מראת שמה שאמר בסנהדרין שצריכים סמיכה לדיני קנסות היינו כשלא עשו הצבור הסכמה עליהם, אבל אם יעשו הצבור הסכמה עליהם דינים כדאורייתא ויכולין לדון דיני קנסות אשר הסכימו עליהם, ולא נחוץ לנו לזה "השבת הסמיכה".

...

אמנם דרישת הסמיכה ונחיצותה היא אותה הנחיצה שהיה לנו בה בימי משה ויהושע אשר היתה לתשובה על שאלת משה רבינו ע"ה יפקוד אל אלקי הרוחות לכל בשר איש על העדה אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם ואשר יוציאם ואשר יביאם ולא תהי עדת ה' כצאן אשר אין להם רועה (במדבר כ"ז ט"ז) רועים נחוצים לנו אשר יצאו לפנינו ואשר יבאו לפנינו אשר יוציאנו ואשר יביאנו למען להיות רוח ה' עליהם ולא יהיו כהרועים הרעים אשר ירמי' נבא עליהם כי מאבדים ומפיצים את צאן מרעיתו (ירמי' כ"ג א') אמונה היא זאת כאשר כתבתי בראשית השאלה, ויש רמז לזה בעירובין מ"ג ע"ב דאליהו לב"ד הגדול אתא, אמונת היא זאת כי רק על רועים מוסמכים נאמר והבאתי אתכם ציון ונתתי לכם רעים ורעו אתכם דעה והשכל (ירמי' ג' י"ד ט"ו) בדעה והשכל ישתדלו לחזק את דת ישראל ואת לאומית ישראל יחד ואשר הדת לא יצור את החיים והחיים לא יצורו את הדת...

...

ובמנוי הב"ד הראשון והאחד על גביהם אשר נצטוו עליו כל ישראל הלא כל אחד ואחד מישראל צריך לקחת חלק במצוה זו, ר"ל בהבחירה, וגם בהמנוי הראש על כלם לא הב"ד בלבד נצטוו שיבחר עליהם הראש אלא שגם בזה המצוה לכל ישראל...

... ולפ"ז כח הסמיכה המיוחסה עד משה רבנו איננה לכח משה אשר לא קם כמהו אלא לכח כל ישראל אשר בחרו בו, ולמי אשר יבחרו על גביהם אפי' לא הי' משה מה שהיה כבר היה לו כח הסמיכה, ואחרי כי כח הסמיכה היא "המנוי והבחירה" של כל ישראל, בצדק קראו חכתי ארץ ישראל את הסמיכה בשם "מנוי"...

כי יקרא הב"ד "עדה" רק מטעם ביאתו מכח קהל שכתוב בפר העלם דבר של צבור ונעלם דבר מעיני הקהל (ויקרא ד') לאמר ע"פ הוראת ב"ד כדאי' בהוריות, ואמרו בירושלמי (הוריות פ"א ה"ד) חברייא כשם ר"ש בן לקיש כשלא קבלו עליהם רוב הצבור כלומר כשלא קבלו אותם לדיינים אחרי שהדיינים לא נבחרו מרוב הצבור לא נקרא קהל, והשוגגים על ידי הוראתן מחויבים רק בקרבן יחיד כי אין פה קהל, ולא לחנם כללו חכמוינו ז"ל סמיכת זקנים במלה אחת יחר עם סמיכת פר העלם דבר של צבור (עיין פי' המשנה להרמב"ם ז"ל) כי זה כזה תלוי בקהל.

   אמנם אם יתרכזו כל ישראל יחד ברשות המלכות לקהל בארץ ישראל ויבחרו ב"ד אזי בלי ספק יהי' לו דין ב"ד הגדול, ויכול לסמוך גם לאחרים, כי אמנם ההתרכזות צריכה דוקא להיות בארץ ישראל דאמר רב אסי ובהוראה הלך אחר רוב יושבי ארץ ישראל שנאמר (מלכים א' ה') ויעש שלמה וגו' וכל ישראל עמו קהל גדול מלבא חמת עד נחל מצרים מכדי כתיב וכל ישראל עמו קהל גדול וגו' ל"ל ש"מ הנך דמקרי קהל אבל הנך לא מקרי קהל (הוריות ג') וזהו שפי' הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה כשתהיה הסכטה אחת מכל החכמים והתלמידים, (כי העם לדעתו אינם יודעים לבחור בזה) להקדים עליהם איש מן הישיבה וישימו אותו לראש, ובלבד שיהא זח בארץ ישראל כמו שזכרנו תתקיים לו הישיבה ויחי' סמוך ע"כ לא כתב הרמב"ם ז"ל למנות אוחו ולסמוך אותו כמש"כ בספר היד כי אינם צריכים כלל לסמיכה כי רק הסכמת הקהל המתרכז עליו עושה אותו לסמוך, ובכתבו דבריו אלה בפי' המשנה אשר בזמנה היתה הסמיכה רק מנוי ע"כ כתב כזאת, אמנם להלכה בספר היד הוסיף כבר ההתחדשות שנתחדש אחרי מות רבי לסמוך בשמא, וע"כ כתב למנות דיינים ולסמוך אותם.

... אבל עדין לא חל עליהם חיוב "מנוי ב"ד חגדול" עד שיקימו מצוה זו הגדולה ממנה וחיא מצות "ההתרכזות להיות לעם" ואם יבחרו קודם אין להם דין סמיכה. ועל כן אם חפצים אנו לחדש את הסמיכה ומנית ב"ד הגדול לכל ישראל עלנו להקהל מקודם לקהל עם, ואז מצוה זו תגרר מצות מנוי ב"ד הגדול ותהי' מעשנו צלחה ומקוימת ע"פ ההלכה בדיני סמיכה סמיכת זקנים ומסמך סבי, ומה שלא שלא מנוי מוני המצות את ההתרכזות במנין התרי"ג מצות זה לא קושיא ...

... אמנם חפץ התלמוד להביא דוקא פסוק זה מישעיה המדבר לקהל הגולה שיתרכזו לשוב לציון ברשות כורש מלך פרס המושל על ארץ ישראל אחרי נצחו מלחמתו עם הבבלים, כה אמר ה' למשיחו לכרש אשר החזקתי בימינו לרד לפניו גוים וגו' ישראל נושע בה' תשועת עולמים ר"ל ההשתדלות ההתרכזות העושה אותם לאחד מביאה עליהם הישועה אשר נושעו בה' תשועת עולמים.  וכמו כן כשצותה תורה על מנית ב"ד הגדול לכל ישראל הצווי הזה הוא אחר ההתרכזות להיות לאחד אשר נוכל לומר לו שופטים ושופרים תתן לך, ואולי לזה כיון הטור ז"ל ...

... אמנם ההבדל הטבעי בין עדה וקהל לדעת חז"ל הוא כי עדה נקראת לדעתם מספר אנשים המתועדים לאיזו מטרה שתהי קטנה או גדולה, רעה או טובה, אם היו בהם רק עשרה אנשים נקראת עדה על שם אחודם בהתועדות, כאמרם אין עדה פחותה מעשרה שנא' העדה הרעה הזאת (סנהדרין ב' ע"א) הנה גם עשרה אנשים אשר התועדו להוציא דבה על הארץ כבר נקראו על שם התועדותם יחד למטרה אחת בשם עדה, ואמרו מנין לעשרה שיושבים ועוסקים בתורה ששכינה שרייה ביניהם שנא' אלקים נצב בעדת אל (אבות פ"ג מ"ה) הנה עם התקבצם ללמוד נקראו עדה, והדיינים המתועדים לדין ג"כ נקראים אצלם עדה כנאמר ער עמדם לפני העדה למשפט (במדבר ל"ה י"ב) ונאמר ושפטו העדה בין המכה ובין גואל הדם והצילו העדה את הרוצח מיד גואל הדם (שם שם כ"ד כ"ה) ,וחז"ל בריש סנהדרין דרשו מזה לסנהדרי קטנה בכ"ג עדה שופטת ועדה מצלת (סנהדרין ב' ע"ב).

...אמנם השם קהל בא רק על אסיפת בני אדם הנקהלים למטרה לאומית וענין עממי כאשר תדוק ותמצא כן בכל שם קהל בתנ"ך...

 ... מכל הפרושים האלה ומכל הדעות הנזכרות יצא לנו שעיקר ב"ד הגדול הוא בא אחרי התרכזות כל ישראל לקהל אחד ...