מספר רבבה שייך למלך

...וכמו שיש שרי עשרות ומאות ואלפים ולא יותר כי בזה נשלם המספר ושרי רבבות ליכא עוד שרבבה הוא רבוי שאין עוד קצבה וגבול.  ול"ש שרים מיוחדים רק המלך המולך על הכל.  וע"כ כשנתנו לשאול אלפים היינו ניצוח בגבול ולדוד ניצוח בריבוי שלא בגבול כלל זהו שלו אך המלוכה כי הריבוי שלא בגבול הוא למלך.

[ספר ישראל קדושים לרבנו צדוק הכהן מלובלין דף י"ב ע"ב]

 

אם מיד בתחילת יסוד המלכות יתמנה מלך משבט יהודה, אין בזה שום ראיה שכל שבטי ישראל אכן חפצים במלכות זו.  אמנם כן, יעקב אבינו צוה ש'לא יסור שבט מיהודה' (בראשית מט, י) שהמלכות תהיה לעולם אצלם, ברם אין זאת אומרת שאכן עם ישראל קבל על עצמו מרצון מלכות זו.  והרי מלך ישראל מייצג את עם ישראל לפני הקב"ה, ודבר זה הוא המבדיל העיקרי בין מלכות ישראל למלכות באומות העולם, ואשר מסבה זו עצמה לא יתכן שיהא 'מושל' בעם ישראל, ואם כן חייב להיות ברור לכל, שבישראל, המלך מולך אך ורק ברצון העם, ואיך יתברר הדבר אם שבט יהודה יטול את המלכות מיד בתחילה.

[צניף מלוכה  לר' מאיר אריה רייז נ"י תשנ"ז – סימן כז (דף קסט)]

 

ואנו אין לנו דברי רבנו משה דדכוותי' פסק הטוב"י בחו"מ סי' שס"ט סעיף ו', וסמכוהו לתקן תקנות ולגזור גזרות ככל האמור בפרשת המלך, נוסף לתקנות הגובלות עם תקנות ז' טובי העיר וזכותם באלה, או תקנות ומנהגות שמקבלים עליהם מרצונם הטוב באשר הם לטובתם.

וכן לשיטת הרשב"ם ב"ב נ"ד ע"ב ד"ה והאומר.  דטעם דדינא דמלכותא דינא הוא משום שכל בני המלכות מקבלים עליהם מרצונם חוקי המלך ומשפטיו והלכך דין גמור הוא, גם לסברא זו של השתעבדות בני המדינה לחוקי המדינה אין להבדיל בין מלך ישראל למלך עכו"ם.

[אהל משה מהדורא תליתאי סימן ט"ז – ר' משה יונה הלוי צווייג]

 

ויהי בישורון מלך כשישראל שוים בעצה אחת מלמטה שמו הגדול משתבח למעלה שנא' ויהי בישורון מלך אימתאי בהתאסף ראשי עם ואין אסיפה אלה זקנים שנאמר אספו לי שבעים איש מזקני ישראל:  יחד שבטי ישראל ּ כשהם עשוים אגודה אחת ולא כשהם עשוים אגודות אגודות  ּ וכן הוא אומ' הבונה בשמים מעליותיו ואגודתו על ארץ יסדה  ּ ר' שמעון בן יוחי אומר משל לאדם שהביא שתי ספינות וקשרם בהגונים ובעשתות והעמידן על גביהם ובנה עליהם פלטורין כל זמן שהספינות קשורות פלטורי' קיימים פרשו ספינות אין פלטורים קיימים  ּ  כך ישראל ... ּ ... אף כאן אתה אומר יחד שבטי ישראל  ּ  כשהם עשוים אגודה אחת ולא כשהם עשוים אגודות אגודות  ּ  יחד שבטי ישראל :  

[ספרי – פרשת וזאת הברכה ד"ה ויהי בישורון מלך , זולצבאך תקנ"ב דף פ"ג ע"ב]

 

כשישראל שוים בעצה אחת מלמטה שמו הגדול משתבח מלמעלה שנאמר ויהי בישורון מלך אימתי בהתאסף ראשי עם.  ואין אסיפה אלא זקנים שנאמר אספה לי שבעים איש מזקני ישראל...

...האספו ואגידה לכם גו' באחרית הימים. שמינה אותם זקנים כמו שנא' אספה לי שבעים איש מזקני ישראל.

  [סודי רזא – מע"י ילקוט יצחק פרשת שופטים (מ"ע רג) מצוה תצא]

 

...יש להעיר, לפי המבואר בש"ע חו"מ (סי' ב') בהא דב"ד מכין ועונשין שלא מהתורה דרך סייג (עי' בבלי סנהדרין דף מ"ו ע"א). דה"ה שאר טובי העיר ולאו דוקא ב"ד, לפ"ז יש להעיר אף דלא היה תיקון העולם ורק צורך השעה, הרי המלך לא גרע משאר טובי העיר דביכולתם להעניש גם בשאר עבירה, ולמה דוקא ברוצח ותמוה בזה האור שמח.

ובזה דנתי מש"כ הרמב"ם לעיל, דאין המלך יכל להפקיר ממון אחריםא), דלפ"ז כל שהיה צורך השעה, או תיקון המדינה, הרי לא גרע משאר טובי העיר ויכול גם המלך להפקיר ממון אחרים.  ואבג יש להעיר בזה מה דמבואר [בבבלי] בסנהדרין דף כ"ז ע"א בר חמה קטל נשא [וכו']...וגם הכה ברור דאין בזה גדר של ד"נ שיהיה בזה צורך סנהדרין דהא גם ז' טובי העיר דנים בזה שלא מה"ת כמ"ש וצ"ע.

[תורת המלך על הרמב"ם הלכות מלכים פ"ג ה"י (הרב גרשון אריאלי, מוסד הרב קוק תשי"ח)]

 

אין עושין סנהדריות לשבטים אלא על פי בית דין של שבעים ואחד

[בבלי סנהדרין א.]

ואין עושין סנהדריות לשבטים אלא בבית דין של שבעים ואחד

[סנהדרין פ"א ה"ג]

ופרש"י שצריכין ב"ד הגדול שבלשכת הגזית לצאת לעיירות ולהושיב בכל א' סנהדרין קטנה של כ"ג, אבל הרמ"ה בדף טו: כתב בהיפוך דהשבט וסנהדריו באין אצל ב"ד הגדול בירושלים.

[ספר ברכת שי מאת  ר' שמריהו יוסף ברמן תשס"ב]

 

ובטעם מחלוקת  רש"י והרמ"ה רמ"ה כרשב"ג וכן פסק החינוך וכמו שהיה נהוג בתקופת השופטים. ורש"י כרב יהודה סובר שמצוה תלוי בראש ית"ב.    דלעיני כל ישראל. דמאן דהוי רישא לישראל שקיל ככלוהו. אבל האמת עם  הרמ"ה דשהציבור חייב בכל שער ושער על קיום המצוה, והראש אתקרי פרנס.   (עז"ק מאמר דור דור ודורשיו והמ"י). ואכ"ז על המלך או על הב"ד הגדול או על הראש לעמוד בפרץ ולמנות כיי דמר על דוד (שמ"ב ו:א)  ויהושפט (דה"י ב' י"ז א')  ועזרא הסופר (עזרא ז' כ"ה).

ע"ע [רמב"ם הלכות סנהדרין פ"ד ה"ז.]

וכן משמע מלשון הבבלי (דף פח:)

מתחילה לא היו מרבין מחלוקת בישראל אלא בית דין של שבעים ואחד יושבין בלשכת הגזית ... ושאר בתי דינין של עשרים ושלשה יושבין בכל עיירות ישראל ...

משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שמשו כל צרכן רבו מחלוקת בישראל ונעשית תורה כשתי תורות משם כותבין ושולחין בכל מקומות:

 כל מי שהוא חכם ושפל ברך ודעת הבריות נוחה הימנו יהא דיין בעירו.

וע"ע היטיב בגור אריה ר"פ שופטים וברמב"ם סה"מ מ"ע קע"ו וביד בפ"א מה"ס ה"ג.

וע"ע ספר דבר משפט (ר' חיים דוד הלוי תשכ"ה) דסוגיא דהוריות בב"ד הגדול איירי, ושורות התלמידים לא חיו יושבים לפני סנהדרי גדולה אלא בפני סנהדרין קטנה בלבד, כמפורש בדברי רבנו (פ"א ה"ז) ומקורה בש"ס, דדוקא בסנהדרי קטנה שמוסיפין על מנינם עם נחלקו הדיינים, היה צורך בהושבת שורות תלמידים, משא"כ בגדולה שאין מוסיפים על מספרם לעולם, הרי שלא היה צורך בשורות תלמידים. ע"כ.

א) עגלי צב - וזהו שהקריבו שש עגלי צב שעשו המתקת הדינים בהששה עיתים  (עמק תפילה פרשת נשא  מובא בשושנת העמקים לר' יעקב ישראל בן מרדכי טברסקי – לובלין תרמ"ד)

ב) טובי העיר – שהמחום רבים עליהם [טוח"מ סימן ב'] פירוש או אפילו טובי העיר שאינם גדולים כרב נחמן אם קבלום בני העיר עליהם נמי יכולים לדון בכל מקום אפילו שלא על פי הדין. [פרישה על טוח"מ סימן ב']

ג) הַסַּהַר חצי גורן עגול  (ז"ק)

ד) שהציבור חייב - הַמָּזֶג בִּטְנֵךְ (שה"ש ז:ג) ראשי תיבות גי' ז'  [טובי העיר]  שהם קודם במצוה.