מתוך ספר

משטר ומדינה בישראל על פי התורה

נפתלי צבי יהודה בן טוביה ז"ל בר אילן, היתשס"ז

כב. פרנסים

לדעת מדרש תנחומא, המצוה למנות שוטרים כוללת הוראה למנות "פרנסים שמנהיגים את העדה".1 כן כותב גם בעל הדברי חכמים: "וחיוב מצוה זו [מנוי שופטים ושוטרים] היא על כל פרנסי הקהילות המקבלים עליהם רבנים לקהילתם וכן המבוררים מבני הקהילה להמנות פרנסים ודיינים וגבאים ושאר התמנות".2 על הצורך בפרנסים פוסק המהר"מ שיק: "אבל כדי שלא להיות הדבר כקדירה דבי שותפי ויהי' זה מושך לכאן וזה מושך לכאן, ונאמר מקרא מלא 'בפשע הארץ רבים שריה', ולזאת המנהג בכל קבוצת ישראל לבחור להם טובי העיר ולהם מסרו זכות שלהם כדי לעשות כל הדברים וכל התיקונים וכל הצטרכות של כל הציבור על פיהם".3

פרנסים העוסקים בעניני "מילי דמתא"4 נזכרים כבר בתורה, ומלבד בית דין בו ישבו "הזקנים"5 הנהיגו את העיר גם "זקני העיר",6 אשר כונו בלשון חכמים גם בשם "זקני השוק",7 והם היו "מנהלי העיר בדרך ארץ".8

בזמן הגמרא עמד "ריש מתא" בראש העיר.8  בזמנים אחרים היו שני ראשי עיר, האחד היה ממונה על "מילי דשמיא", "בגבאי צדקה ובקיצותה וחלקותה וסדר מתורגמנין ומפטירין",10  והשני היה ממונה על "מילי דמתא",11  "לטוריזנא לכריא פתיא ולאגלי גפא".12  

בראש קהילות ישראל בגולה באשכנז עמד בדרך כלל ה"ראש".13  מפנקס הכשרים של קהילת פוזנא ניתן לעמוד על מנהג הקהילות בענין תפקידיו: הוא הזמין את המנהיגים לאסיפות,14 וישב בראשן.15  היה מוטל עליו לודא שהפרנסים יהיו נוכחים באסיפות הדנות בעניני הציבור,16  שאסיפות הקהל יתנהלו כראוי,17  ושההחלטות יפורסמו.18  הוא היה אחראי לכרוזים בעיר.19  הוא היה אחראי לשלוח את השתדלנים,20 ואחראי לביצוע ההחלטות ובכללן עונשים המוטלים על הפרנסים.21  לעיתים הוא גם ישב בדין.22  היו מקומות בהן היו לראש סמכויות "נשיאותיות" לבחור את טובי העיר. כמו כן הוא מילא תפקידים נוספים לפי הצורך.24

בקהילות ישראל בגולה היו בדרך כלל פרנסים אשר היו מכונים בשם "טובי העיר",25 והמוכרים לעיתים גם בשם "שבעה טובי העיר".26

הכלבו כותב על תפקידיהם של העוסקים בצרכי הציבור"27 "שבעה מתעסקין בצרכי צבור: הפרנסין, הדיינים,28 ומלמדי תינוקות,29 והחזנים,30 והשמשים, והסופרים, וגבאי צדקה".31  

בכל מקום ובכל זמן על הפרנסים לפעול בכל ענין חיוני ב"שליחות כל ישראל".32  הרשב"א נשאל על מקרה שטובי העיר נתנו שחדים ואחר כך תבעו מן הציבור לשלם למרות שלא קבלו לכך יפוי כח ומשיב: "לפי שהפרנסין ממונין וכאפוטרופוסין מממונם הם".33

היו מקומות וזמנים שבהם סמכויות הפרנסים היו, במובנים מסוימים, סמכויות של מלך.  פוסק הרשב"א: "דכל שלטון ישראל הממונה בעירו ומושל במקומו, דינו דין, והוא בעירו בכלל דינא דמלכותא כל זמן שעושה כחוקי מקומו דומיא דמלך ממש... ואף במלכי ישראל בחוצה לארץ".34

היו מקומות וזמנים שבהם היו לפרנסים, במובן מסוים, סמכויות של בית הדין הגדול.  פוסק הרמ"א: "וכן נוהגין בכל מקום, שטובי העיר בעירן כבית דין הגדול, מכין ועונשין, והפקרן הפקר כפי המנהג".  כותב הרב וולדינברג: "זה לא דין מיוחד של "כח בית דין" כי אם דין של כח ממשל במה שהקהל קיבל אותו לדיין עליהם, וממילא יש הכח הזה גם לראשי קהל ועדה בכח שלטונם שבא להם על ידי מניית הקהל אותם לראשים עליהם ולנהל אותם כפי אשר ימצא חן בעיניהם לטובת הקהל והצבור".36

תמיד הקפידו על חלוקת תפקידים בין הרשויות השונות.  פוסק הרא"ש בענין רב שרצה לעשות תקנה בעירו: "ותמה הוא היאך עשה הרב תקנה זו בלא דעת פורעי המס הגדולים והראשים והמוקדמים, ואם הגדולים לא יכנסו בה, היאך יכנסו בה שאר המון העם?"37  פוסק בעל החתם סופר: "שא"א לחבר עיר לבטל הסכמת כולם משום שהדין עמהם".38

היו קהילות בישראל, בהן נתקבלו החלטות מפורשות בענין חלוקת התפקידים.  המהר"מ מרוטנבורג מעיד על תקנה קדומה: "ואם עושי' בני העיר תקנת עניים או תקנה אחרת והרוב מתרצים בדבר והן מן ההגוני' אין האחרי' רשאי' לבטל התקנה ואין לו לדחות שלא יכנס בתקנת חבירו כ"א ע"פ ב"ד כי אין ב"ד לישב, כי הכל לפי ראות טובי העיר כמנהג הקדמונים או כפי צורך השעה".39  בפדוואה נתקבלה החלטה: "יהיה כח ביד הפרנסים לגזור בגזרת נח"ש על מי שיראה בעיניהם... בעסק ונדון בלי רשות שום רב".40  היו מקומות בהן הרב הוזהר שלא לערער על פירוש תקנות העיר התשה בידי הפרנסים.41 

בתחום סמכותם פועלים הפרנסים באופן עצמאי לפי שיקול דעתם,42 והם אינם נדרשים לקבל את הסכמת בית הדין או את הסכמת מרא דאתרא אלא במקרים מוגדרים.43  באמצע תקופת כהונתם אסור לבני העיר להדיחם מתפקידם.44 

פרנסי העיר כפופים לפרנסי השבט ולפרנסי המדינה45. 

סמכות פרנסי העיר נובעת מכך שיש להם כישורים ראויים46 וכי הם נבחרו בהליך ראוי.47  כמו כן היא נובעת מכך, שבני העיר הגדירו את תפקידם ויפו את כוחם לפעול במסגרת זו.48  לפיכך אין להם סמכות לפעול בענינים אחרים.49  בשום מקרה אין להם סמכויות יתר על סמכויות בית הדין הגדול, "דסתמא לא נבררו אלא לדברים שיש ביד בית דין לתקן, ולא לאלה הדברים שגם בית דין לכל ישראל אין בכחם לגזור".50 

כיום מקובל שלשלטון המקומי סמכות לקבל החלטות, ולכך בטוי בכמה מן החוקות.51  "זו תורת משה לא תבטל".52  גם בזמן הזה לטובי העיר יש גם סמכויות שלטוניות מכח "דינא דמלכותא דינא".  "טובי העיר בעירם... לענין מיגדר מילתא דינם כב"ד הגדול".53  כותב הרב וולדינברג: "שפיר יש כח ביד טובי העיר הממונים ע"י הקהל לשקוד לתקנת וטובת העיר להתנות ולתקן לטובת הקהל או חלקו, כפי מה שיראה בעיניהם, ולקנוס למי שיעבור על דבריהם ככל אשר ימצאו לפניהם לנחוץ".54 

 

 

1 תנחומא שופטים ב. את המלה "שוטריס" תרגמו אונקלוס ות"י ריש פרשת שופטים - "סרכין" ולפי הערוך הכונה ל"ראש ופקיד".  וראה הערת העורך שם, ש"סרכין" בלשון יון הם "שר ונגיד".  וראה מזרחי על פירוש רש"י (נדפס גם באוצר פירושים על התורה) פירושו השני למושג שוטרים.  וראה רש"י בראשית כג י בענין עפרון: "אותו היום מינוהו שוטר עליהם".  וראה שמו"ר לא יז שמינו את עפרון ל"אסטרטיגוס" והכונה, עפ"י פירוש א. א. הלוי למדרש, למושל העיר.  ראה גם יהושע ח לג: "וכל ישראל וזקניו ושטרים ושפטיו עמדים מזה ומזה..." והפסוק מקדים שטרים לשפטים.  ויתכן ששוטר העומד בראש העיר הוא הוא "שוטר הרבים" הנזכר בירושלמי קידושין ד ה: "'שום תשים עליך מלך' אין לי אלא מלך מניין לרבות שוטרי הרבים וגבאי צדקה וסופרי דיינין ומכין ברצועה מנין ת"ל 'מקרב אחיך תשים עליך מלך"'.  וראה מלאכת מחשבת ריש פרשת שופטים, שהשופטים הנזכרים בתורה הם שרים הממונים על הדיינים והדיינים ישפטו משפט צדק כי אימת השופטים תהא עליהם.  וראה בית הבחירה עבודה זרה טז א, שאצל נכרים היו ארבע דרגות: שוטר, סופר שופט ופקיד ממונה, והנוהל היה שהשוטר מברר מה אירע, הסופר רושם, השופט דן ו"הפקיד הממונה" מבצע את גזר הדין.  עם זאת, בדברי הפוסקים לא מצאנו רמז לשיטות אלו. ראה עוד בהערה הבאה את שיטת בעל הדברי חכמים.  בכל הנוגע לדיון שלפנינו ראה א"ת ערך טובי העיר וכן את הספר טובי העיר.

2 דברי חכמים (להרב יהודה ליב פוחוביצר), דעת חכמה, שער העבודה פרק יא ונזכר בנוהג כצאן יוסף ערך פרנס א (עמ' קכח).  המחבר אינו מביא מקור לחידושו.  יש מקום לדון בדברי התנחומא ובדבריו האם בזמן שאין מצוה מן התורה למנות שופטים ושוטרים, יש מצוה מן התורה למנות פרנסים.  על המצוה למנות דיינים בעיר ראה סעיף כ וסעיף כג.

3 שו"ת מהר"מ שיק חו"מ יט.

4 על המושג "מילי דמתא" ראה להלן.

5 החכמים הסמוכים הם "סתם" זקנים הנזכרים במקרא כמפורש בדברי רש"י סנהדרין ג ב ד"ה סמיכת זקנים.  וראה בבלי סוכה מו א שמצוה דרבנן מכונה בשם "מצות זקנים".

6 על זקנים שאינם בית דין ראה רמב"ם רוצח ושמירת נפש ט ג שגם בית דין וגם הזקנים אומרים: "ידינו לא שפכו את הדם הזה".  וראה ספרי על דברים כה ז, שהחולץ בא לפני בית הדין ולפני הזקנים, וראה שו"ע אבהע"ז קסט סדר חליצה בקצרה א בהגה, שהחליצה היא בפני הדיינים ו"גם לוקחים השנים שמוסיפין, מחשובי הקהל".  וראה רמב"ם תעניות א י,ז ש"בית דין והזקנים" בודקים את מעשי בני העיר.

7 בעקבות בבלי סוטה מד ב ובבלי סנהדרין יג ב.

8 ראה דברים כא יט: "ותפסו בו אביו ואמו והוציאו אתו אל זקני עירו ואל שער מקומו".  וראה העמק דבר על אתר המבאר, ש"זקני עירו" הכונה לסנהדרין ואילו "שער מקומו" הכונה ל"מנהלי העיר בדרך ארץ".  אכן, לכאורה הוא שיכל את ידיו, שהרי ניתן לפרש ש"שער מקומו" הם השופטים היושבים בשער העיר, כבכל מקום בו מדובר על שער העיר, וכפי שמפרש אונקלוס שם וכן בדברים כב סו והרס"ג על אתר, ו"זקני עירו" הם העוסקים בעניני דרך ארץ. אפשר אף לפרש את המקראות באופן נוסף ולומר, ש"שער מקומו" היינו בית דין של שלושה ונזקני עירו" היינו בית דין של עשרים ושלושה אליהם יש להביא את הבן הסורר אם הלה ממשיך בסורו כמפורש ברמב"ם ממרים ז ז.  קיימת אף אפשרות לפרש, שהזקנים הנזכרים בפסוק אינם בהכרח פרנסים (כפי שפירש הנצי"ב) אלא זקנים בעלי נסיון חיים, המכירים את המנהגים המקובלים והיודעים כיצד ראוי לנהוג במצבים מעין אלה, והדיינים נעזרים בהם כדי לפתור את הבעיות המשפחתיות החברתיות והרוחניות הקיימות באותה משפחה.  על שני סוגי זקנים בבית המקדש ראה בבלי יומא יח ב, שהיו שם "זקני בית דין" והיו שם "זקני כהונה".  על תפקיד זקני הכהונה ראה רש"י שם ד"ה לזקני כהונה, שהם למדו את הכהן הגדול את חפונת הקטורת.

9 ראה בבלי פסחים קיג א ירושלמי מגילה ג ב.

10 בבלי קידושין עו ב רש"י ד"ה במילי דשמיא (על כך שצדקה היא מילי דשמיא ראה גם בבלי שבת קיג רש"י ד"ה חפצי שמים מותרים) נמצא, שריש מתא בעניני מילי דשמיא היה גבאי צדקה וראש הכנסת.

11 אבחנה דומה מצאנו בבבלי בבא מציעא נט א בעניני הפרט, שם מבואר שראוי לבעל להקשיב לאשתו בעניני "מילי דעלמא" אך לא בעניני "מילי דשמיא".

12 בבלי קידושין עו ב רש"י ד"ה במילי דמתא.  לפי הבבלי עירובין פ א רש"י ד"ה טורזינא "נכרי היה, ממונה על כלי זיין העינויין לשמירת העיר להלחם על הצרים ודר בעיר".  "כריא פתיא" לפי רש"י בבלי בבא בברא ח א ד"ה לכריא פתיא היינו: "חפירת בור לשתות מים" ואילו לפירוש ר"ח שהובא בתוספות שם הכונה היא לתיקון הרחובות.  "אגלי גפא" לפי רש"י שם ד"ה לאגלי גפא "לשערי חומות העיר להציב בהן דלתות.  בלשון אחרת הם עסקו בעניני בטחון ובתשתיות חיוניות של העיר.  וראה בבלי תענית יב ב, שהזקנים עוסקים בימי תענית ב"מילי דמתא" ופירש המיוחס לרש"י שם שהכונה ל"דרישה וחקירה לבדוק במעשיהם בעסקי בני העיר אס גזל וחמס ביניהן... ".

13 על המושג "ראש" ראה סעיף יד הערה 20.

14 פנקס הכשרים של קהילת פוזנא החלטה רנ משנת שצ"ד לפ"ק .

15 פנקס הכשרים של קהילת פוזנא החלטה נד משנת שפ"ח לפ"ק..

16 פנקס הכשרים של קהילת פוזנא החלטה נד משנת שפ"ח לפ"ק..

17 פנקס הכשרים של קהילת פוזנא החלטה א' שפא משנת תל"ח לפ"ק, ושם החלטה א' תנט משנת תמ"ב לפ"ק.

18 פנקס הכשרים של קהילת פוונא החלטה קו משנת שפ"ט לפ"ק.

19 פנקס הכשרים של קהילת פוזנא החלטה א' רל משנת תל"ג לפ"ק.

20 פנקס הכשרים של קהילת פוונא החלטה קלט משנת ש"צ לפ"ק.

21 פנקס הכשרים של קהילת פוזנא החלטה תקז משנת ת"ו לפ"ק.

22 ראה פנקס הכשרים של קהילת פוזנא, שהראש ישב בדין בדין של נכרים, כמבואר שם עב משנת שפ"ח לפ"ק, וראה שם החלטה פד מאותה שנה, שהוא ישב בדין גם כשיש "קובלנא אל איזה סרסור".  על דיון בענין "הפרדת הרשויות" ראה סעיף קנב.

23 ראה תקנות קנדיאה כה, שהראש, שהיה מכונה בשם "קונדושטבלו", בחר את הטובים.

24 ראה סעיף רסח הערה 49, שפרנס החדש בפוזנא היה קובע מי רשאי לחזר על הפתחים.

25 טובי העיר נזכרים במשנה ובגמרא רק בעניני איסור והתר, ראה רמב"ם תפילה ונשיאת כפים יא יז, שניתן למכור בית הכנסת ולהוריד את המעות מקדושתן רק אם הוחלט על כך על ידי שבעת טובי העיר במעמד אנשי העיר.  וראה רמב"ם בית הבחירה ז יג, שבידם להסכים לקבור מת בתוך עיר מוקפת חומה.

26 ראה בבלי מגילה כו א – ב.  וראה פירוש המשניות של הרמב"ם מגילה ג ג, שם הם מכונים בשם "זקני המקום".  על שמות נוספים לפרנסי העיר ראה א"ת ערך טובי העיר, וראה עוד להלן.  בדברי מחצית השקל שו"ע או"ח קנג ס"ק יב מבואר, שיש מי שסובר, ששבעת טובי העיר הנזכרים במשנה בענין מכירת בית כנסת אינם עוסקים בהכרח בצרכי צבור באופן קבוע ויתכן שהם נתמנו באופן חד פעמי כדי לעסוק במכירת בית הכנסת ותו לא.  ראה גם שו"ת מהר"ח אור זרוע וגם שם משמע ששבעת טובי העיר אינם בהכרח מנהיגי העיר, ואכמ"ל.

27 יש שתי אפשרויות להבין את הכלבו:  א. שבעה סוגי מנהיגים שהוא מפרט הם הם טובי העיר הנזכרים במשנה.  לפ"'ז לא מדובר בהכרח בשבעה מנהיגים אלא כל העוסק באחד מהתחומים הנזכרים נחשב כאחד מטובי העיר.  לשיטה זו אף מסתבר שלא כל טובי העיר נבחרו באופן רשמי, ולפחות חלקם נמנה בין טובי העיר מכח פעלם הציבורי.  ב.  הכלבו מונה את בעלי התפקידים הציבוריים בעיר ואין כל קשר בין "שבעה המתעסקים בצרכי ציבור" שהוא מונה ובין שבעה טובי העיר הנזכרים במשנה.  וראה בית הבחירה מגילה ב ב, בשם השאילתות, שעשרה הבטלים ממלאכה והעומדים מזומנים בבית הכנסת הם: שלשה דיינים, שליח שלהם, שלושה העוסקים בצדקה, סופר, חזן ומלמד תינוקות.  וראה פרופ' זאב ספראי, "הקהילה היהודית בתקופת המשנה והתלמוד", קהל ישראל א העת העתיקה עמ' 147- 168.

28 דוק שבדברי הכלבו הפרנסים קודמים לדיינים !

29 ראה רש"י בבלי ב"ב כא א ד"ה בסופר מתא: "מלמד תינוקות העיר ומושיב מלמדים תחתיו והוא מורה את כולם איך יעשו".

30 רשיי בבלי שבת לה ב ד"ה חזן הכנסת מבאר: "שמש הציבור".  רש"י בבבלי שבת קיח ב ד"ה ממושיבי בית המדרש מבאר, שהחזן עוסק באיסוף התלמידים לבית הספר מדי יום.  וראה בבלי מכות כב ב, שחזן הוא שוטר עוסק בהכאת עברינים (ונראה שכך הבין גם הרמב"ם, ראה בהערה הבאה).  החזנות נחשבה כשררה בדרגה הנמוכה ביותר כמוכח מבר"ר עט ח.  בענין המושג חזן ראה בהרחבה שו"ת בן פורת ב ז.

31 כלבו קיח וכיו"ב בשנוי סדר מסוים במנורת המאור לרבי ישראל אלנקוואה חלק ד עמ' 487.  וראה רמב"ם סנהדרין א י, שבעלי התפקידים בעיר, זולת בית הדין, הם סופרים, חזנים גבאי צדקה, רופא אומן, לבלר ומלמד תינוקות.  נמצא, שגם לשיטתו יש שבעה מתעסקים בצרכי ציבור, אם כי הרשימה שונה במקצת מזו של הכלבו.  וראה רמב"ם דעות ד כג, שתלמיד חכם לא יגור בעיר שאין בה דיינים, גבאי צדקה, מלמד תינוקות רופא ואומן ולבלר.  הרמב"ם אינו מזכיר סופרים וחזנים ואולי פשיטא לו שאם יש דיינים יש גם סופרים וחזנים.  עוד יש להעיר כי הכלבו אינו מזכיר כלל את ראש הכנסת, ועל תפקידו ראה רש"י בבלי יומא סח ב ד"ה ראש הכנסת: "על פיו נחתכין צרכי הכנסת, מי מפטיר, מי פורס על שמע, מי עובר לפני התיבה".  השמטת ראש הכנסת צע"ג, שהרי טובי העיר נזכרים במשנה בענין מכירת בית הכנסת.  היא תמוהה גם משום שהוא יותר חשוב מגבאי צדקה או ממלמד תינוקות, כמוכח משו"ע אבהע"ז ב ו.  כמו כן השמיט הכלבו את ראש העיר - "ריש מתא" וראה להלן.

32 ראה סעיף כ הערה 17.

33 שו"ת הרשב"א א תרמד.  וראה שו"ת הרשב'יא ה קפג: "לפי שהפרנסין ממונים חם, וכאטטרופוסיס או שלוחים להם".  ראה שו"ע או"ח ענג מ"ב אות כט בשם הרשב"א א תריז.

 

34 שו"ת הרשב"א א תרלז וראה שו"ת התשב"ץ א קכג.  על סמכויות היתר של המלך ראה סעיפים ח קלד.

35 שו"ע חה"מ ב א בהגה.  החידוש הגדול שנתחדש במדינה ובעיר הוא, שהפרנסים, מבלי להתיחס לגדלותם בתורה, נחשבים כבית דין החשוב לעניני בני המדינה והעיר.  נראה, שהרמ"א מדמה את טובי העיר לבית דין הגדול ולא למלך כי לבית דין הגדול יותר סמכויות מאשר למלך לעסוק בעניני הציבור, ראה סעיפים ח י. וראה שאילתות דרב אחאי גאון, שאילתא קמב העמק שאלה אות ט: "אין בית דין הגדול שבירושלים... יכולין על כל ישראל יותר מבית דין שבעיר על אנשי עירם...", ולכאורה תלי תניא בדלא תניא וצ"ע.  וראה בבלי בבא בתרא מרדכי תפ, שמדמה את טובי העיר לגדולי הדור ולא לבית דין הגדול, ונראה שרוצה לרמוז בכך, שסמכותם פחותה משל בית דין הגדול.  וראה שו"ת פני יהושע ב צט: "כי כל טובי הקהל הם על קהלם כנשיאים וכל מעשיהם קיימים ומי יבא להרהר אחריהם". 

36 הלכות מדינה שער ו א ג).  הרב ולדינברג מבאר שהרמב"ם מבחין בין שני סוגי שלטון.  לדעתו, בהלכות סנהדרין כד ד ה עומד הרמב"ס על כח בית דין להעניש שלא מן הדין.  וסמכויות אלו מסורות לבית דין בלבד.  לעומת זאת בהלכות סנהדרין ד ו עומד הרמב"ם על כח דיין יחיד להעניש, ובכל מקום שהרמב"ם כותב דיין בלשון יחיד הוא כולל בכך גם פרנס.  נראה, שהשאלה אם לטובי העיר כח של בית בית דין או כח של שלטון תלויה בשאלה מה כוחם של בני העיר (ראה סעיף יט הערה 18). וראה דרשות הר"ן דרשה יא, המבחין בין "כח השופט" ובין 'יכת המלך".  וראה שו"ת ציץ אליעזר טז נ הפוסק בעקבות שו"ת דבר אברהם, שהכח של "הפקר בית דין הפקר" הוא כח הממשלה ולא כח בית דין.  וראה הרב צבי שכטר, "בעיות תכנון ובניה בימינו", שערי צדק, קובץ מאמרים בדיני ממונות הלכה למעשה, בעריכת הרב רצון ערוסי, כרך ו התשס"ה, שדיני השלטון בימינו אינם דומים כלל לדינא דמלכותא, שכן בשלטון דמוקרטי היסוד הוא שותפות, "ופקידי הממשלה הם רק המנהלים את השותפות" (עמ' 113).  אמנם צריך בכל זאת את היסוד של הרב ולדינברג כדי להתיר לפרנסים לקבל חוקים המאפשרים את הענשת העברינים. 

37 שו"ת הרא"ש נו ה.

38 ש'ית חתם סופרחו"מ קטז.

39 שו"ת מהר"מ מרוטנבורג פראג קנג וראה כלבו סימן קיו: של"ה חלק א שער האותיות אות פ דף עא ב.  וראה תקנות מדינת מעהרין ועד גאיי ת"י לס"ק לא. 

40 פנקס ועד ק"ק פאדוואה רה.  וראה פרופ' ראובן בוגפיל, "הקהילה היהודית באיטליה בתקופת הרנסנס", קהל ישראל ב 197 – 200, 213: "הנהגת הקהילות עמדה על איזון עדיף רופף בין נטיית הרבנים לצקת תוכן מעשי בתואר 'מורנו הרב'... לבין נטיית המנהיגים היחילונים' שלא לותר על ריבונותם". 

41 ראה פנקס קהל טיקטין 250 יב, שהרב מוזהר שלא לפרש תקנה אלא כפי מה שמנהוגי הציבור מפרשים אותה. 

42  ראה סעיף מח.  על מקרים בחס עליהם לקבל להחלטותיהם הסכמת אדם חשוב ראה סעיף קכט, ובסעיף קל על הצורך לקבל הסכמת "רב בנין". 

43 ראה סעיפים קכט – קלא, קלז.

44 ראה סעיפים קטו.

45 ראה סעיף קמ.

46 על הכישורים ראה סעיף קה.

47 ראה תקנות מדינת מעחרין לונדון בורג תנ"ז לפ"ק תפא (יד) "מי שיהיה לראש הקהל או טובי הקהל נגד התקנות שלו או עד התקנות מדינה יצ"ו.... אזי אותה התמנות בטילה....".  על הליך המנוי במדינה ובעיר ראה סעיפים קיז – קכב.

48 ראה שו"ת הרשב"א ג שצד, שאין רשות ל"גדולי פורעי המס" לפעול שלא על דעת נבחרי הציבור.  וראה שו"ת בנימין זאב רצ, הדן בענין קבוצת עשירים אשר קבלה החלטה הנוגעת לכל בני הקהילה והמחבר מבאר שהחלטה מעין זו אינה מחייבת את הציבור.  אמנם היו בימי קדם פרנסים שלא נבחרו בצורה מסודרת.  ראה כלבו קמב: "ושכתבתם, שבמקומכם נהגו קטנים לשמוע לגדולים ולא מחו לעולס בידם, דין הוא שהקטנים נשמעין לגדולים לכל אשר יגזרו עליהם".  במקומות אלו היה תוקף להחלטות הפרנסים רק אם הציבור לא מחה לאחר שההחלטות נודעו לו, כפי שמבואר שם.  וראה משפט שלום, קונטרוס תיקון עולם לסימן רלא סוף אות ג, שבמקום שבני העיר לא בחרו פרנסיס ממונים עליהם, דניס את ראשי העיר בחכמה וביראה כממונים על העיר. 

49 ראה שו"ת מהר"י ן' לב ד טו, שאין סמכות לפרנסים לתקן שלא בהסכמת הקהל, בענין שהוא בבחינת "מילתא דלא שכיחא".  וראה שו"ת נודע ביהודה קמא חו"מ כ.  ראה גם שו"ת מהר"מ שיק חו"מ כז, הפוסק שאם הציבור לא יפה את כוחם של טובי העיר בפירוש, אין להם רשות לשנות את מבנה בית הכנסת ולפגוע ביחידים שקנו שם מקומות.

50 חזו"א חו"מ בבא בתרא ד טו.  לפי"ז יוצא שגם במקום שמותר להטיל מס יש איסור תורה להטיל מס על הקרקעות.  וצ"ע.

51 ראה ICL חיקה ברזיל 29 30 על סמכויות הרשות המקומית.

52 ראה סעיף עג.

53 שו"ת דעת כהן קצג.

54 שו"ת ציץ אליעזר ב' כג. על סמכותם כשופטים ראה סעיף כה.