סָדְנָא דְאָרְעָה חַד הוּא 

"סדנא" בגי' "אנחנו", "העם" 

במדבר פרק כז

טו וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה, אֶל-יְהוָה לֵאמֹר.

טז יִפְקֹד יְהוָה, אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל-בָּשָׂר, אִישׁ, עַל-הָעֵדָה.

יז אֲשֶׁר-יֵצֵא לִפְנֵיהֶם, וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם, וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם, וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם; וְלֹא תִהְיֶה, עֲדַת יְהוָה, כַּצֹּאן, אֲשֶׁר אֵין-לָהֶם רֹעֶה.

 

סנהדרין פרק א הלכה ד משנה 

...ומניין לעדה שהיא עשרה שנאמר עד מתי לעדה הרעה הזאת יצאו יהושע וכלב.

> שיהא לכל דיין שר של עשרה דבציר משרי עשר לא אשכחן שררה. [פני משה על אתר]

> ומאתים ושלושים. כדי שרי עשרות דהיינו כ"ג עשרות שיהא כל דיין שר של עשרה דבציר משרי עשרה לא מנינן שררה. [קרבן העדה על אתר]

הכוונה בשרי אלפים ושרי מאות שרי חמישים ושרי עשרות ר"ל שרים שופטים...

[אברבנאל יתרו]

 

מצוה תצ"א: למנות שופטים ושוטרים

וזאת א' מן המצות המוטלות על הציבור כולם שבכל מקום ומקום וציבור הראוי לקבוע ביניהם ב"ד כמו שמבואר במס' סנהדרין ולא קבעו להם בטלו עשה זה ועונשם גדול מאד כי המצוה הזאת עמוד חזק בקיום הדת. ויש לנו ללמוד מזה שאע"פ שאין לנו היום בעונותינו סמוכים, שיש לכל קהל וקהל שבכל מקום ומקום למנות ביניהם קצת מן הטובים שבהם שיהיה כח על כולם ...

]ספר החינוך[

 

העם מצווה על מנוי דיינים שנאמר שפטים ושוטרים תתן לך [דברים מ"ז י"ח]

]אוצר ישראל - ערך דיין דיינים, לר' יהודה דוד אייזענשטיין ]

 

ויהי בישורון מלך כשישראל שוים בעצה אחת מלמטה שמו הגדול משתבח למעלה שנא' ויהי בישורון מלך אימתאי בהתאסף ראשי עם ואין אסיפה אלה זקנים שנאמר אספו לי שבעים איש מזקני ישראל:  יחד שבטי ישראל ּ כשהם עשוים אגודה אחת ולא כשהם עשוים אגודות אגודות  ּ וכן הוא אומ' הבונה בשמים מעליותיו ואגודתו על ארץ יסדה  ּ ר' שמעון בן יוחי אומר משל לאדם שהביא שתי ספינות וקשרם בהגונים ובעשתות והעמידן על גביהם ובנה עליהם פלטורין כל זמן שהספינות קשורות פלטורי' קיימים פרשו ספינות אין פלטורים קיימים  ּ  כך ישראל ... ּ ... אף כאן אתה אומר יחד שבטי ישראל  ּ  כשהם עשוים אגודה אחת ולא כשהם עשוים אגודות אגודות  ּ  יחד שבטי ישראל :  

[ספרי – פרשת וזאת הברכה ד"ה ויהי בישורון מלך , זולצבאך תקנ"ב דף פ"ג ע"ב]

 

מפורש בפרשה שמדבר במינוי שופטים לדון ולשפוט שעל כן מינה עליהם שרי אלפים וכו' עד שרי עשרות.

[פירוש מהרז"ו מדרש רבה סדר דברים פ"א (א, יג)]

 

הכוונה בשרי אלפים ושרי מאות שרי חמישים ושרי עשרות ר"ל שרים שופטים...

[אברבנאל יתרו]

והנה העמיד משה אז שופטים שרי אלפים עד שרי עשרות...

[עמק הנצי"ב על ספרי במדבר פרשה בהעלותך פיסקא לו ]

 

...והמושג "שרים" מכוון לז' טובי העיר...

[שיטות בהלכה חלק ב' – חושן משפט (דף רכ)  תל אביב תשנ"ט]

 

...והיינו כשמכרו בני העיר שלא מדעת (כח) פרנסיהם...אבל אם הסכימו שבעה טובי העיר...

[שו"ע או"ח קנג]

(כח) פרנסיהם. שבעה טובי העיר. [משנה ברורה על אתר]

עיין חזו"א בבא בתרא סימן ד' מס"ק י"ד עד כ"ב בארוכה כמה פרטים ופרטי פרטים בענין תקנות ציבור ורוב וז' טובי העיר...עיין שם בארוכה [חזון איש חלק ב' סימן קנג]

...לכן אם ציבור בעיר הסמיך טובי העיר הוי בעירם כגדולי הדור.

[הרב אליהו בקשי: הרשויות המקומיות ותקנות הישוב בהלכה – תורה שבעל פה בכינוס הששה עשר – מוסד הרב קוק תשל"ד דף קיט]

 

ואמר שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך רצונו שבכל בתי דיניך תעשה להם שופטים ותשים שרים על הדיינים עצמם ...

[מלאכת מחשבת פרשת שופטים (דף קנב)]

והרב הבית חדש ז"ל הבין שמה שכתוב או מטובי העיר שהמחום רבים עליהם, נחלק תיבת או בין גדול הדור לטובי העיר.  אבל אנו יכולים לומר שהמחום רבים עליהם קאי אתרוויהו, לגדול הדור וטובי העיר.

[נטע משפט זכרון שלמה – לייקווד תשנ"ט]

אם קבלו עלייהו כלל הציבור כדרך הקבלה המועילה מדין רשאין בני העיר להסיע על קיצתן, כלומר ע"י טובי העיר שנבחרו מדעת בני עיר, יכולים לפעול כל דבר שצריכים לו בית דין קבוע.

[פסקי דין  בדיני ממונות ובבירור יוחסין מב"ד ירושלים כרך ט דף י' – בד"צ ירושלים כסלו תשס"ה]

 

טובי העיר אינם גדולי העיר בתורה דוקאוכן הגדיר אותם הרא"ם בתשובותיו: " טובי העיר בכל מקום אינו רוצה לאמר היותם חכמים או היותם זקנים או היותם עשירים, אלא היותר משתדלים בצרכי ציבור שכל צרכי הציבור נעשים על ידם", יתר על כן מצאנו לפי פירוש אחד בגמרא שחכמים לא ראו בעין יפה שהנהלת העיר תהא מסורה לתלמיד חכם שתורתו אומנתו.

ראשיכם שבטיכם. לפי שציפה משה שעתידין ישראל להסגר במלכויות, וראשיהם עומדין על גבם הקדימם לזקנים. הוריות.

[בשם אמרו - נצבים כ"ט]

וַיַּחְמֹל שאול והעם על אגג' (שמואל-א טו, ט).  ובהמשך הפרשה: 'אשר חמל העם' (שם שם טו). במה ששאול נכנע להפצרות העם להשאיר את אגג בחיים ולרחם על מיטב הצאן מעל שאול בתפקידו כ'שלוחא דרחמנא', ובסופו של דבר גם שאול הכיר מה היה חטאו ואמר: 'כי יראתי את העם ואשמע בקולם' (שם שם, כד).  ומכיון שעשה את רצון העם לא היה אלא 'שליח העם', ובטלה מלכותו.

[צניף מלוכה לר' מאיר אריה רייז נ"י תשנ"ז –  סימן כח ס"ק ב' (דף קעט)]

 

ראשיכם שבטיכם, דברי רש"י ידועים, ראשיכם לשבטיכם, יותר יתכן, אשר שבטיכם, הוא מלשון שבט מושלים, שהוא כינוי לשררה, וכן פירוש תרגום יב"ע, ואמרכלי שבטיכון, ויפה אמר הגר"א, ראשיכם שרי אלפים, שבטיכם הם שרי מאות, זקניכם אלו שרי חמישים, ושוטריכם אלו שרי עשרות, הכופים על קיום פסקי הדיינים.

[הכתב והקבלה]

 

בחירת הסנהדרין היתה בדרך שנבחרו הזקנים בימי משה.

[אוצר ישראל ערך סנהדרין (דף 226)]

 

חשבון השררות קחשיב דתחילתן נמנו שרי עשרות, ומהחשובין שבהם נמנו לשרי חמישים, ומהחשובין שבהם נמנו לשרי מאות ומשרי מאות בירר החשובין לשרי אלפים ע"כ.

[בעלי התוספות פרשת יתרו (מובא במשלי הצדיקים)]

בתחילה בררו שרי עשרות, ומתוכם  בחרו שרי חמישים, ושרי המאות נבחרו משרי החמישים וכו'

[דעת זקנים מבעלי התוספות (שמות יח,כא)]

ועל כרחך התוספות מפרשים שהיו לכל אחד מדייני ישראל מיוחדים אליו עשרה מיוחדים.  וכענין זה ימצא מספר השררות כך שהיו מיוחדים לכל דיין עשרה אנשים, וגם נ' ומאה ואלף.

]גור אריה פרשת יתרו[

...איש בשם משה התערב בדבר, הכריז בחירות חדשות להנהגת הקהילה, הוצעו מועמדים בחתימת הציבור הרחב ונבחרו שבעה טובי העיר.  אלה התאספו וקבעו את סדרי הקהילה ובייחוד את מכסת מס הגאבילה.  ייתכן שזוהי ההסכמה החדשה שנחתמה בי"ב טבת תר"י (1849) [ק"ק איזמיר].

]שבט ועם ר' דוד סיטון – סירה שניה ה (י) דף 326 (מורשת ירושלים תשמ"ה)]

 

 

 

 

...ואך למותר הוא להביא חבילות חבילות ראיות להלכה רווחה בישראל.  והתולדה היוצאת מכל זה היא, כי כל מה שהסכימו עליו רוב בני העיר, בין לענין בחירת טובי העיר, בין לענין מספרם, בין לאחד משאר עניני הציבור, הוא חֹק ולא יעבור ואין היחיד או המועט יכולים למחות כנגדו (זולתי בענינים בודדים, וכמו שאזכיר אי"ה); הכל תלוי רק בהסכמת הרוב, וכל דבר שהסכימו עליו וקבלוהו עליהם, כן יקום וכן יהי', כי הוא עשוי בכחם, שהוא כח הכלל.  ההסכמה והקבלה הן הן עקרי העקרים ויסוד כל היסודות, אשר עליהם הנהגת הקהילות עומדת, והי' אם נערער את היסוד הזה שוב לא מצאנו ידינו ורגלינו בעניני הקהילות, בתקנותיהן ובהסכמותיהן בכלל...

[משפט הבחירה להרב ד"ר חיים בראדי – סיני כסלו תש"ד ]

כשישראל שוים בעצה אחת מלמטה שמו הגדול משתבח מלמעלה שנאמר ויהי בישורון מלך אימתי בהתאסף ראשי עםואין אסיפה אלא זקנים שנאמר אספה לי שבעים איש מזקני ישראל...

...האספו ואגידה לכם גו' באחרית הימים. שמינה אותם זקנים כמו שנא' אספה לי שבעים איש מזקני ישראל.

  [סודי רזא מע"י ילקוט יצחק פרשת שופטים (מ"ע רג) מצוה תצא]

סנהדדרין פרק א הלכה ד משנה  סנהדרין גדולה היתה של שבעים ואחד וקטנה של עשרים ושלשה מניין לגדולה שהוא של שבעים ואחד שנאמר אספה לי שבעים איש מזקני ישראל ומשה על גביהן הרי שבעים ואחד רבי יהודה אומר שבעים ומניין לקטנה שהיא של עשרים ושלשה שנאמר ושפטו העדה והצילו העדה עדה שופטת ועדה מצלת הרי עשרים ומניין לעדה שהיא עשרה שנאמר עד מתי לעדה הרעה הזאת יצאו יהושע וכלב ומניין להביא עוד שלשה ממשמע שנאמר לא תהיה אחרי רבים לרעות שומע אני שאמר היה עמהן לטובה ואם כן למה נאמר אחרי רבים להטות לא כהטייתך לטובה הטייתך לרעה הטייתך לטובה על פי עד אחד ולרעה על פי שנים אין בית דין שקול מוסיפין עליהן עוד אחד הרי עשרים ושלשה וכמה יהא בעיר ותהא ראויה לסנהדרין מאה ועשרים רבי נחמיה אומר מאתים ושלשים כדי שרי עשרות:

> שיהא לכל דיין שר של עשרה דבציר משרי עשר לא אשכחן שררה. [פני משה על אתר]

> ומאתים ושלושים. כדי שרי עשרות דהיינו כ"ג עשרות שיהא כל דיין שר של עשרה דבציר משרי עשרה לא מנינן שררה. [קרבן העדה על אתר]

...דחשבון השררות קא חשיב דמתחילתן נמנו שרי עשרות ומהחשובין שבהם נתמנו לשרי ן' ומהחשובים בשרי ן' נתמנו לשרי מאות ומשרי מאות נתמנו החשובין לשרי אלפים עכ"ל [הרב] ומזה שויתי עזר למה שהובא בסה"ק רוח חיים ח"מ סי' א' אות ז' כיע"ש.

[לחיים בירושלים על הירושלמי לר' חיים פאלאג'י, סנהדרין פ"א ה"ד דף נ"ו ע"ב]

 

טובי העיר היינו אלה שהעמידום עליהם הציבור כפרנסים לעניני העיר, והרי הם כאפוטרופסין עליהם.

[מהרשד"ם חיו"ד סי' קע"ה]

וע"ע [שו"ת הרשב"א ח"א סי' תרי"ז]

 

אין עושין סנהדריות לשבטים אלא על פי בית דין של שבעים ואחד

[בבלי סנהדרין א.]

ואין עושין סנהדריות לשבטים אלא בבית דין של שבעים ואחד

[סנהדרין פ"א ה"ג]

ופרש"י שצריכין ב"ד הגדול שבלשכת הגזית לצאת לעיירות ולהושיב בכל א' סנהדרין קטנה של כ"ג, אבל הרמ"ה בדף טו: כתב בהיפוך דהשבט וסנהדריו באין אצל ב"ד הגדול בירושלים.

[ספר ברכת שי מאת  ר' שמריהו יוסף ברמן תשס"ב]  

נלע"ד שכל כוונת הביטוי 'על פי' בגרס' הבבלי הוא שצורת הב"ד הוא זהה בכל מקום דהיינו חצי גורן עגול. וכ"כ בתלמודא דדן כוונת הביטוי 'בבית דין' הוא 'בצורת בית דין גדול' ובג"ד איהו דאקרי אעגלי צ"ב שהם כ"ג ועוד ג' שורות סה"כ צ"ב בכל עיר ועיר, ר"ת "צריך ביאור" כי הם הם שמבררין ועושים כל עניני הציבור. וכֹח הציבור הוא נובע מז' בטובי העיר ועוד ג' שורות כמספר כ"ח סה"כ ק"כ כמספר צֵל. (תהלים צ"א א')

כשבא צבא אגריפס על ירושלים מספר יוסיפוס "החליפו טובי העיר כֹח ויחד עמם הכהנים הגדולים וכל אוהבי השלום בקרב העם, וכבשו את העיר העליונה; אולם בעיר התחתונה ובהר הבית החזיקו המורדים":

[ספר הזכרון לרבי יצחק אייזיק הלוי זצ"ל דפוס הפועל המזרחי ת"א תשכ"ד דף 79]

ובטעם מחלוקת  רש"י והרמ"ה רמ"ה כרשב"ג וכן פסק החינוך וכמו שהיה נהוג בתקופת השופטים. ורש"י כרב יהודה סובר שמצוה תלוי בראש ית"ב.    דלעיני כל ישראל. דמאן דהוי רישא לישראל שקיל ככלוהו. אבל האמת עם  הרמ"ה דשהציבור חייב בכל שער ושער על קיום המצוה, והראש אתקרי פרנס.   (עז"ק מאמר דור דור ודורשיו והמ"י). ואכ"ז על המלך או על הב"ד הגדול או על הראש לעמוד בפרץ ולמנות כיי דמר על דוד (שמ"ב ו:א)  ויהושפט (דה"י ב' י"ז א')  ועזרא הסופר (עזרא ז' כ"ה).

ע"ע [רמב"ם הלכות סנהדרין פ"ד ה"ז.]

וכן משמע מלשון הבבלי (דף פח:)

מתחילה לא היו מרבין מחלוקת בישראל אלא בית דין של שבעים ואחד יושבין בלשכת הגזית ... ושאר בתי דינין של עשרים ושלשה יושבין בכל עיירות ישראל ...

משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שמשו כל צרכן רבו מחלוקת בישראל ונעשית תורה כשתי תורות משם כותבין ושולחין בכל מקומות:

 כל מי שהוא חכם ושפל ברך ודעת הבריות נוחה הימנו יהא דיין בעירו.

וע"ע היטיב בגור אריה ר"פ שופטים וברמב"ם סה"מ מ"ע קע"ו וביד בפ"א מה"ס ה"ג.

וע"ע ספר דבר משפט (ר' חיים דוד הלוי תשכ"ה) דסוגיא דהוריות בב"ד הגדול איירי, ושורות התלמידים לא חיו יושבים לפני סנהדרי גדולה אלא בפני סנהדרין קטנה בלבד, כמפורש בדברי רבנו (פ"א ה"ז) ומקורה בש"ס, דדוקא בסנהדרי קטנה שמוסיפין על מנינם עם נחלקו הדיינים, היה צורך בהושבת שורות תלמידים, משא"כ בגדולה שאין מוסיפים על מספרם לעולם, הרי שלא היה צורך בשורות תלמידים. ע"כ.

א) עגלי צב - וזהו שהקריבו שש עגלי צב שעשו המתקת הדינים בהששה עיתים

 (עמק תפילה פרשת נשא

 מובא בשושנת העמקים לר' יעקב ישראל בן מרדכי טברסקי לובלין תרמ"ד)

ב) טובי העיר שהמחום רבים עליהם [טוח"מ סימן ב'] פירוש או אפילו טובי העיר שאינם גדולים כרב נחמן אם קבלום בני העיר עליהם נמי יכולים לדון בכל מקום אפילו שלא על פי הדין. [פרישה על טוח"מ סימן ב']

ג) הַסַּהַר חצי גורן עגול  (ז"ק)

ד) שהציבור חייב - הַמָּזֶג בִּטְנֵךְ (שה"ש ז:ג) ראשי תיבות גי' ז'  [טובי העיר]  שהם קודם במצוה.

תכונות

א"ר ברכיה בשם ר' חנינא צריכים הדיינים שיהא בהם שבעה דברים ואלו הן: חכמים ונבונים וידועים וארבע כמו שכתב להלן ואתה תחזה מכל העם וגו' הרי כאן שבעהולמה לא נכתבו שבע כאחת שאם לא נמצא משבע מביא מארבע ואם לא נמצא מארבע מביא מג', ואם לא נמצא מג' מביא מב' שכן בפי' אשת חיל מי ימצא וגו'

 [מדרש רבה דברים מע"י ילקוט יצחק שם וע"ע ילקוט רואבני אל אתר]

משבע מדות שאמ' לו יתרו למשה הלך ולא מצא אלא ג': אנשים, חכמים, וידעים.

ואתן אותם ראשים עליכם שיהו מכובדיםראשים במקח ראשים בממכר ראשים במשא ומתן ראשים בכניסה יציאה נכנס ראשון ויוצא אחרון לכך נא' ואתן אותם ראשים עליכם שיהו מכובדים עליכם...

...שרי מאות - שאם היה מאה צ"ט חסר א' נתפס שר מאות וכענין זה שרי חמישים שרי עשרות.

[ספרי]

ולא מצא אלא ג': ואלו נבונים לא מצא.

[פסיקתא זוטרא פרשת דבריםע' בבלי ערובין ק' (באור הרא"ם)]

וכנגד שרי עשרות אמר שונאי בצעפירוש די להם גדר זה להיות שרי עשרות.

[ספר ליקוטי שי לר' שמעון יעקב ב"ר אברהם יצחק בארפאס, בני ברק תשמ"ב]

שונאי בצע ששונאים ממון עצמם ואם ממון עצמם שונאין קל וחומר ממון אחרים.

[מכילתא דבי ר' ישמעאל יתרו פרשה ב]

ששונאין ממון עצמם. עי' פי' רמב"ן ז"ל.  [ברכת הנצי"ב]

 

הרי ברור שאף לדברי הספרא שרי לקבלה [דבורה] בתור שופטת.  כלומר: מנהיגה, ודנה כדרך שמותר לקבל אחד מן הקרובים, ולכן במינוי של בחירות שהוא קבלת הנבחרים עליהם לאלופים, מדינה יכולים לבחור גם בנשים ואפילו לדעת הספרי והרמב"ם.  ולא מצאנו בדברי הראשונים שום חולק על זה....מכאן אתה למד שכל איסור של שימת אשה לשררת הציבור אינו אלא בדרך מינוי על ידי סנהדרין.

[משפטי עזיאל חו"מ סימן ו' ס"ק ג']

עיין [הר"ן על הבבלי שבועות ריש פ"ג] ,[רשב"א ריש פ"ד]

וע"ע [ברכי יוסף חו"מ סי' ז' ס"ק י"א]

 

 

ואם ז' טובי העיר אינם טובים באמת, ובני העיר שבררו אותם לא היתה כוותם לשם שמים אלא לפי קירוב דעתם לאנשים מסוימים (כלומר לפי מפתח מפלגתי), אין להנבררים שום כח (וסמכות).

[חזון איש חו"מ עמ' ]304; ע"ע [שו"ת רשב"א ח"ב סי' ר"צ]

מובא בספר [ארץ חמדה טובה ורחבה  לר' משה צוריאל תשנ"ד]

בא וראה מה גדול הוא כוחו של אותו האיש פותח דברים ודורשןיודע בע' לשון (לשון עין דייקא, חזייא מעליותא. ולא מדובר בשפות או"ה) :  תני סנהדרין שיש בה שנים שיכולין לדבר (ה"מדבר" יכול לגרום לכל ששומע את דבריו להבין "באשר הוא שם") וכולן ראוין לשמוע (לירדת למשמעות של המדבר "באשר הוא שם") הרי זו ראויה לסנהדרין ג' הרי זו בינונית ד' הרי זו חכמה וביבנה היו בה ד' ד' בן עזאי ובן זומא ובן חכינאי ור"א בן מתיה <נ"א חנניה בן חנילא> א"ר חסדא פעם אחת יבשה א"י ולא ידעו מהיכן להביא עומר והוה תמן חד אילם דהוה יתיב חד ידיה על גגות וחד ידיה על צריפים אייתוניה קמיה דפתחיה אמר להו אית אתר דמתקריא גגות צריפין או צריפין גגות אזלין לתמן ואשכחון א"ר יוסה <ביבן> בי רבי בון פעם אחת נשדף כל העולם כולו ולא היו יודעין מהיכן להביא העומר והוה תמן חד אילם דהוה יהיב ידיה על עיניה וידיה על סוכרא אייתוניה לגבי פתחיה אמר לון אית אתר דמיתקריא עין סוכר או סוכר עין ואזלון תמן ואשכחון ג' נשים הביאו קיניהן אחת אומרת לעינתי ואחת אומרת לימתי ואחת אומרת לזיבתי זו שאומרת לעינתי סברין מימר שופעת כמעין אמר לון בעיינא סכנת זו שאומרת לימתי סברין מימר שופעת כים אמר לון בימה סכנת זו שאומרת לזיבתי סברין מימר זבה ממש אמר לון זאב בא ליטול את בנה:

[שקלים פ"ה ה"א]

בעת ההיא [שנות 1862-4] היה יונאס פ. פיליפס בראש טובי העיר והיה ממלאה מקום ראש העיר בשנת 1867.

[אוצר ישראל ערך "נויארק" לר' יהודה דוד אייזענשטיין]

 סמכות

הסמכות ההלכתית מבססת על שני יסודות: הסכמת העם והסכמת החכמים.

[הר"ש דיכובסקי בא"מ באר מים חיים, ישיבת כרם ביבנה תשנ"ט]

  וע"ע [בבלי סנהדרין דף י"ד]

והיינו טעמא משום דאין היתר אלא במה שהפקירו טובי העיר...

[אוצרות הב"ח (רבנו יואל סירקיס) ערך שינוי בגדים לפורים ,דף קסד הוצ' מנחת ישראל – ירושלים תשס"א]

 

בעיקר דיני מסים הולכים אחר מנהג המקום לפי תקנות שבעה טובי העיר.

[אוצר ישראל ערך "מס" לר' יהודה דוד אייזענשטיין]

 

עשר קדושות ... עיירות המוקפות חומה מקודשות משאר הארץ שמשלחין מתוכן את המצורעים * ואין קוברין בתוכן מת עד שירצו שבעה טובי העיר או כל אנשי העיר.

רמב"ם הל' בית הבחירה פ"ז הי"ג

[אוצר תורה שבעל פה – כונס וסדר ע"י ר' שמואל ברח"י ירושלמי הוצ' מאורי ישראל – ירושלים תשכ"ו]

 

בזמננו זה חזרו הספרדים בכמה מקומות לנהוג כדעת התה"ד הנז' ולקיים ביחידי, והיינו מטעם שמנוייו נעשה ע"י בחירת טובי העיר והממשלה מאשרת את המינוי באופן רשמי, ובכה"ג הן משום דקבלוהו עליהם והן משום דינא דמלכותא דינא, יכולים לדון ולקיים ביחידי, וכמו שהאריך בזה בתעלומות לב ח"א חי"מ סי' ד'...

[ים הגדול – שו"ת לחלק חושן משפט סימן פ"ו (דף קנז) - לר' יעקב משה טולידאנו ס"ט – קהיר תרצ"א]

 

ראה הלל שנמנעו העם מלהלוות זה את זה עמד והתקין פרוסבול ומי איכא מידי דמדאורייתא לא משמטא שביעית ותקינו רבנן דתשמט אמר אביי שב ואל תעשה הוא רבא אמר הפקר ב"ד היה הפקר דאמר ר' יצחק:

 מנין שהפקר ב"ד היה הפקר שנאמ' (עזרא י) וכל אשר לא יבוא לשלשת הימים כעצת השרים והזקנים יחרם כל רכושו והוא יבדל מקהל הגולה.

רבי אליעזר אמר מהכא (יהושוע יט) אלה הנחלות אשר נחלו אלעזר הכהן ויהושע בן נון וראשי האבות וגו' וכי מה ענין ראשים אצל אבות לומר לך מה אבות מנחילין את בניהם כל מה שירצו אף ראשים מנחילין העם כל מה שירצו.

[בבלי גיטין ל"ו ע"ב]

התנו שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר אפילו לדוכסוסיא נמי מותר

[בבלי מגילה כז·]

 

אם הובררו טובי העיר מתחילה להנהיג קהלם בכל דבר, אפילו יחיד שביררו מה שעשה עשוי בתקנת הקהל ויפתח בדורו כשמואל בדורו.

אע"ג דבפ' בני העיר אמר רבא: לא שנו אלא שלא מכרו ז' טובי העיר וכו' ואמתני' קאי דאוקימנא בשל כפרים, אבל בכרכים מהני ואפילו יחיד דגרסינן בירושלמי דמגילתא [פ"ג ה"ב]: שלושה מבית הכנסת כבני הכנסת, שבעה מבני העיר כבני העירבמה אנן קיימין אם בשקיבלו עליהם אפילו ביחיד, ואם כשלא קיבלו עליהם אפילו כמהכן אנן קיימין בסתםאלמא משם אנו למדים היכא שביררו אפילו יחיד נמי, וכי היכי דמהני ברירה בכפרים ה"ג מהני בכרכים, ע"כ.

[מרדכי בבלי ב"ב פ"א]

פר"ת שנעשת מדעת כל טובי העיר וטובי העיר הוי כחבר העיר וכל כמיניהופר"ם הטעם דטובי העיר הוו בעירם למה שהובררו כמו גדולי הדור בכל מקום, כמו שגדולי הדור הפקרם הפקר בכל מקום דמיגדר מילתא ותקנתא כך טובי העיר הפקרם הפקר. אני מרדכי מצאתי בשם ר"ת.

[מרדכי בבלי ב"ב ח:]

ז' מבני העיר שמכרו את הרחוב וכיו"ב הרי דינם כאנשי העיר שמכרוהו שלא מדעת השבעה דמכירתם מכירה ע"כ.

"ן מגילה פ"ג]  ע"ע [אבן האזל הלכות בית הבחירה פ"א ה"יז]

 

כבני העיר, כלומר ככל בני העיר.

[תמים דעים סי' קי"ד]

אם היה גם רוב המנהיגים מסכימים פשיטא דבכל התורה רובא ככולא ומקרי שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר שהמיעוט של בני העיר בטל אצלם והוי ככולם.

[שו"ת פני יהושע סימן ד']

 

...כמו שכתב הרי"ף בתשובהוהביאו בנ"י פ"ק דמציעא.  וכ"כ הרמב"ם פ"ד מהלכות סנהדרין וכתב בתשובות מיימוניות השייכים לספר שופטים (סימו ט') וז"ל על שנים שבאו לדין ונתפשרו במעמד טובי העיר וקנו זה מזה ורצה אחד מהם לחזור בהן ולבטל הקנין, נראה בעיני דאין לאחר קנין כלום ואין יכול לבטלו עכ"ל...ופני איש לא יגורו...

[שו"ת הרמ"א תשובה י"ז]

 

באות ט' כתב הגע בעצמך דגם לדינה דאורייתא מהני מיהת' וכו', מלישנא דרמ"א שם דכתב כי כן נוהגים משמע דלאו מדינא הוא, אולם המעיין במקור דברי הרמ"א והוא בתשו' מיימוני לס' שופטים [סי' י] דכ' מה דמהני קבלה על טובי העיר אפי' אם טעו, הוא ממנהג, משמע דאם לא טעו מהני מדינא, וכן מתפרשים דברי הרמ"א.

[עלי זית, השמטות וביאורים לסימן נה (דף קלב)]

אם הציבור רוצה לרחיב את הרחוב ומוצאים הדבר לתיקון העיר, יש לדון אם יכולים להפקיע קרקעות היחידים שעל מצד הרחוב בכח ז' טובי העיר שהן כבית דין להפקיר ממונו של יחיד.

[חזון איש ב"ב ד' ט"ו ד"ה אם]

הב"ע בסתם שהפקידו עליהן שבעה טובי העיר לפקח על עיסקי הציבור סד"א דלמכור תשמישי קדושה ובית הכנסת לא עלה על דעת בני העיר מעולם שימכרו שלא מדעתן קמ"ל דאפ"ה ממכרן ממכר.

[קרבן העדה מגילה פ"ג ה"ב ]

כשנבררו אלו שבעה מדעת כל הציבור או ע"פ רובו ככולו ונתנו להם כח להוסיף או לגרוע בתקנות כפי שיראה להם ודאי אין שום מוחה בידיהם מעתה ויכולין לתקן בכל מילי.

[שבות יעקב ח"א סי' כ"א אות ט"ז]

וכן פסק [חיי אדם הל' בהכ"נ ובהמ"ד כלל י"ז סי' כ"ב (ז"ק)]

... יש דין, שעם "שבעת טובי העיר" ממנים אדם למשרת רב מקומי חייבים בני המקום להישמע להוראותיו.

[שיחות לספר במדבר (דף רלד)הר' אביגדור נבנצל]

בתשובות מהרשד"ם (חלק יורה דעה סי' קע"ה) התנה עוד תנאי שבמקום שיש תקנת קהלות אחדות אינו נקרא במעמד אנשי העיר אלא אם כן נמצאו יחד כל ראשי הקהלות.

מע"י ר"א קרלין בחֹברת [התורה והמדינה קובץ א' ניסן תש"ט]

 

 

...יש להעיר, לפי המבואר בש"ע חו"מ (סי' ב') בהא דב"ד מכין ועונשין שלא מהתורה דרך סייג (עי' בבלי סנהדרין דף מ"ו ע"א). דה"ה שאר טובי העיר ולאו דוקא ב"ד, לפ"ז יש להעיר אף דלא היה תיקון העולם ורק צורך השעה, הרי המלך לא גרע משאר טובי העיר דביכולתם להעניש גם בשאר עבירה, ולמה דוקא ברוצח ותמוה בזה האור שמח.

ובזה דנתי מש"כ הרמב"ם לעיל, דאין המלך יכל להפקיר ממון אחריםא), דלפ"ז כל שהיה צורך השעה, או תיקון המדינה, הרי לא גרע משאר טובי העיר ויכול גם המלך להפקיר ממון אחריםואבג יש להעיר בזה מה דמבואר [בבבלי] בסנהדרין דף כ"ז ע"א בר חמה קטל נשא [וכו']...וגם הכה ברור דאין בזה גדר של ד"נ שיהיה בזה צורך סנהדרין דהא גם ז' טובי העיר דנים בזה שלא מה"ת כמ"ש וצ"ע.

[תורת המלך על הרמב"ם הלכות מלכים פ"ג ה"י (הרב גרשון אריאלי, מוסד הרב קוק תשי"ח)]

הקנסות אע"פ שאין גובין דנין עפ"י ז' טובי העיר. וביור"ד סימן רס"ז ס"ק קס"ב כת': טור בשם הרי"ף

[ברכת אליהו חושן משפט הל' דיינים א]

בשברי ח"ב סי' קמ"ב כתב להלכה וזה לשונו לכאורה ביד טובי העיר לעשות כל דבר כרצונם עאפ"י שלא היה מנהג מקדם וכו' וגם במידי דאיכה רווחא להאי ופסידא להאי וכן הוכחתי בספרי תוה"ש שאלה א' שכן דעת רוב גדולי עולם, ואפילו יחיד שביררו מה שעשה עשוי, וכ"כ המרדכי פ"ק דב"ב וכן מבואר בש"ע חו"מ סימן ב' וכן פסק הב"ח וכו' עי"ש, ומעתה בנידן דידן יש לנו עמוד של ברזל לסמוך אליו ונפל ממהו המחאה, ןמש"כ בטאנה א' "אולם לא נסמוך על זה לבד" ונדבר על הרמ"א חו"מ סימן ב' הוא מביא דעת החולקים על הראשונים וז"ל אבל אין רשאין לשנות דבר במידי דאיכא רווחא להי ופסידא להי מ"מ הולכין אמר מנהג העיר וכל שכן אם קיבלום עליהם לכל דבר ע"כ, והנה מדברי הרמ"א במה דמסיים וכ"ש אם קיבלום וכו' מוכח לטפויי קאתי אף דלא הי' נמהג מקדם:

...ועוד יתירה מצינו ראינו ברמ"א קנ"ג סעיף יו"ד כתב ושבעה טובי העיר דינם כחבר העיר.

[אמרי דוד – שו"ת סימן קכט\קכז, דוד הלוי איש הורוויץ אב"ד סטניסלאב]

 

כל הקנסות שקנסו חכמים כתוקע לחברו אין דנין אותו אלא מומחים הסמוכים בארץ ישראל (שו"ע), ואף דאין גובין בזמה"ז מ"מ יש לדונם ע"פ ז' טובי העיר (סמ"ע סי' א ס"ק כ' בשם המרדכי), אע"פ שדיינים שאינם סמוכים בא"י אינם מגבין קנסות מנדין אותו עד שיפייס לבעל דינו וכיון שיתן לו שיעור הראוי לו מתירין לו בין שנתפייס בע"ד בין שלא נתפייס, וכן אם תפס הניזק שיעור מה שראוי לו ליטול אין מוציאין מידו (שו"ע סי' א' ס"ה).

[אסוקי שמעתתא בבלי קידושין דף יב]

 

...אכן בעיקר ההלכה נראה דדברי המהרמ"פ והמג"א קיימים לענין אבני ביהכ"נ דהא אינו קדוש קדושת הגוף דהא יוצא לחולין במכירה ע"י ז' טובי היר, וכבר האריך בזה הר"ן בהלכות...

[אבן האזל, הל' בית הבחירה פרק א' הלכה יז]

 

...וכל שכן הכא דבמעמד טובי העיר...

[ספר הראב"ן אבן העזר סימן ק']

הנה אף אם לא היה מנהג כלל רק עתה מחדש היו רוצים לעשות כן ג"כ אותן האנשים שהיו במעמד ההוא והסכימו אין בידם לערער אף שלא קנו מידם כי דבר הנעשה במעמד ז' טובי העיר א"צ קניין ומתקים הדברים.

[שו"ת נודע ביהודה חושן משפט שאלה כא]

עיין היטב בתשובות מיימוניות שופטים סי' יד דרבינו תם בתשובותו כתב דבפני טובי העיר הוי כמו בפני חבר העיר ומהר"ם המשך:  וטעמא נראה לי דטובי העיר הוו כדיינים למה שהבררו כמו גדולי הדור, ובכל מקום הפקרו הפקר במגדר מילתא ותקנתא, הכי נמי טובי העיר בעירם דעלייהו סמכי כל בני העיר וכל הנסמכים עליהם, וכמו חבר העיר דאמרינן בפרק בני העיר אם יש שם חבר העיר תתן לחבר העיר, וטעמא הוי משום דבתרייהו גרירי בעל כרחן וכו'".  וע"ע פירוש הרמב"ם למשניות סוף בבא בתרא וחידושי הרשב"א נדרים שם.

[סנהדרי גדולה למסכת סנהדרין כ"ד ע"ב ( דף פא, הערה 150)]

 

 

 

 

אם מיד בתחילת יסוד המלכות יתמנה מלך משבט יהודה, אין בזה שום ראיה שכל שבטי ישראל אכן חפצים במלכות זו.  אמנם כן, יעקב אבינו צוה ש'לא יסור שבט מיהודה' (בראשית מט, י) שהמלכות תהיה לעולם אצלם, ברם אין זאת אומרת שאכן עם ישראל קבל על עצמו מרצון מלכות זו.  והרי מלך ישראל מייצג את עם ישראל לפני הקב"ה, ודבר זה הוא המבדיל העיקרי בין מלכות ישראל למלכות באומות העולם, ואשר מסבה זו עצמה לא יתכן שיהא 'מושל' בעם ישראל, ואם כן חייב להיות ברור לכל, שבישראל, המלך מולך אך ורק ברצון העם, ואיך יתברר הדבר אם שבט יהודה יטול את המלכות מיד בתחילה.

[צניף מלוכה  לר' מאיר אריה רייז נ"י תשנ"ז – סימן כז (דף קסט)]

דתני יכול אם יאמרו לך על ימין שהיא שמאל ועל שמאל שהיא ימין תשמע להם ת"ל ללכת ימין ושמאל שיאמרו לך על ימין שהוא ימין ועל שמאל שהוא שמאל

[הוריות פ"א ה"א]

למה הם חורשין בזקינות א"ל בשעה שניתנו הלכה לכך ניתנה שאם ביקשו לחרוש יחרוש.

[סוכה פ"ד ה"א]

התשתם את כחי כנקבה...  [רש"י פרשת ואתחנן בד"ה 'ואת תדבר אלינו' (ה, כד)]

...חכם מחריש   [פסחים פרק ט הלכה ט]

מֵחֹרֶף, עָצֵל לֹא-יַחֲרֹשׁ;  ישאל (וְשָׁאַל) בַּקָּצִיר וָאָיִן. [משלי כ:ד]

מתחסד עטלא לא שָתֵיק ושאל בחצדא ולית:  [תרגום למשלי כ:ד]

הנשבע שלא ליכנס בתקנת הקהל הוי שבועת שוא ועל כרחו חל עליו תקנת הקהל ואם אינו נוהג כמותם נכשל בחרם תקנתם [וזאת למרות ששבועה היא מדאורייתא]: הגה ואפי' נשבע על איזה דבר שלא לגלותו ואחר כך נתנו עליו חרם חייב להגיד (מהרי"ק שורש ק"י) ולא יוכלשום אדם לומר לא שמעתי החרם כי אף על פי שלא שמעו כלל אפילו הכי חל חרם הצבור על כל אדם (מרדכי ריש פ"ג דשבועות וב"י בשם הרמב"ן) צבור שגזרו חרם על כל בני עירם כולם בכלל אפי' אותן שאין נותנין מסים (תשובת הרא"ש כלל ו' סי' כ"ט) ואסור לעבור על חומרי המקום כלז מן שהוא בתחום העיר (מרדכי פ' כל הבשר) וע"ל סי' של"ד מדין חרמיצ בור: [שו"ע יו"ד סימן רכ"ח סעיף ל"ג]  וכן נהגים בכל מקום, שטובי העיר בעירן כבי"ד הגדול, ומכין ועונשין, והפקרן הפקר  וכל שכן אם קיבום עליהם [הרמ"א בחו"מ סימן ב' סעיף א']

[שיטות בהלכה חלק א' רף רי"ח - ר' א.י.העשל רייזמן ת"א תשנ"ט]

וג"מ בכתבי [רבי יחיאל יעקב ויינברג (שו"ת) סימן מג דף עט הגאון תשי"ט]

וג"מ ב[כלי שרת סימן נ' דף פו שו"ת מאת הרב הגאון ר' אברהם אבא בר' משה רזניק תרפ"ד]

 

בצרכי ציבור ועסקי הקהלה יעסקו פרנסים [זט"ה – משנה ברורה] כנהוג בכל הקהילות, ואם יצרפו עם הרב והוא פסול מחמת קורבה עם הפרנס מה בכך, וכי הדבר מבואר בחו"מ סי' ל"ד בסופו, טובי הקהל הממונים לעסוק בצרכי ציבור או יחידי הרי הם כדיינים ואסור להושיב ביניהם מי שפסול מחמת רשעה עכ"ל.  הרי דדייק מחמת רשעה, לא מחמת קורבה...

[ר' יונתן אייבשיץ במכתב מובא בכתבי הגאונים דף י"ב ע"ב – פיעטרקוב תרפ"ח]

על מעמדם של ז' טובי העיר ותוקף סמכותם אפשר ללמוד מדברי הירושלמי (פ"ג דמגילה ה"ב) "ג' מבית הכנסת כבית הכנסת, וז' מבני העיר כעיר, מה אנו קיימין אם משקיבלו עליהן אפילו אחד, אם בשלא קיבלו עליהן, אפילו כמה, אלא כן אנו קיימים בסתם".

ומפרש בקבן העדה "הכה במאי עסקינן בסתם שהפקידו עליהן שבעה טובי העיר לפקח על עסקי ציבור...ומסביר הר"ן בפירוש לרי"ף (בפ"ג דמגילה), את דברי הירושלמי: "הלכך אע"פ  שלא קבלו עליהם בני העיר בפירוש מכר דברים אלו, אפ"ה ממכרן מכר, שלא תאמר דברים של תשמישי קדושה ובית הכנסת לא עלתה על לב דעת בני העיר שימכרו, אלא מדעתן ולא יועיל מכירתן, אא"כ נטלו רשות מבני העיר בפירוש, קמ"ל" ע"כ.

נמצאנו למדים, מדברי הירושלמי שסמכות ז' טובי העיר היא כה גדולה, שאינם צריכים לשאול את דעת בני העיר בספקותם, אלא על סמך מינויים יכולים הם לעסוק בכל צרכי העיר ולפעול על דעת עצמם גם בעניינים נדירים שאין דעת הציבור ידועה להם.

וכן כתב הרשב"א בתשובותיו (סי' תרי"ז), בדעת הירושלמי, דז' טובי העיר יש להם רשות על כל דבר כאילו עשו כן כל בני היער, אע"פ שלא שאלו אותם על דבר זה בפירוש.  והוסיף להדגיש, ששבעת טובי העיר, המוזכרים בכל מקום, אינם שבעה אנשים המובחרים בחכמה או בעושר ובכבוד אלא שבעה אנשים שהעמידום הציבור כפרנסים הדואגים לכל ענייני העיר והם נחשבים כאפיטרופוסין על ענייני העיר.

 

ומסכם הנחלת שבעה (ח"א סי' כ"א אות ט"ז), ש"התקנות והמנהגות שעושין טובי העיר או בעלי תקנות הממונים על כך מפי כל הקהל, ודאי הוי כאילו היה שם דעת כל יחיד ויחיד, מאחר שנתמנו מדעת כל הקהל ודעתייהו הוי כדעת כל הקהל, וכל הקהל מבטלים דעתייהו לגבייהו".

ואמנם שו"ת המבי"ט (ח"א סי' פ"ד), מסתפק אם טובי העיר גזרו על הציבור בתקנתם, האם חייבים כל הציבור לקיים התקנה הזו, ולהישמע להם, כי רק אם רוב הציבור מתקן תקנה תקנתו מחייבת אך הרוב לא נגרר בתר מיעוטא, אלא אם המיעוט נבחר ואז יש לו תוקף כרוב.

ומצטט מדברי הריב"ש, שז' טובי העיר צריכים להסתייע ברוב הקהל שיעמוד לימינם ולצד תקנותיהם, אך מדברי הרשב"א הנ"ל לא משמע כן, אלא רשות טובי העיר היא סמכות בלעדית כאלו עשו כל בני העיר, כי הם קיבלו את כחם מכח רוב הציבור שקיבלו עליהם, ולכן מסיק המבי"ט שאם היתה הסכמה בדבר מסויים אין כח ביד טובי העיר לתקנה, אא"כ יודו ויסכימו רוב הקהל, במעמד אנשי העיר.  יוצא מדבריו, שבכל ענין שאינו שכיח, צריכים נבחרי הקהל להודיע על כך לקהל הרחב, ורק אם הקהל ישאר פסיבי ולא יחמה כנגדם יחליטו הנבחרים לעשות כרצונם.

הבית יוסף (או"ח סי' קנ"ג), כתב בשם הראבי"ה שהפירוש ב"מעמד אנשי העיר" היינו שיעשו זאת בפרסום ולא בצינעא, וכן פסק הרמ"א (שם או"ח סעיף ז').

הנה כי כן, אף לדעת המבי"ט הנ"ל כל שפרסמו נבחרי הציבור ולא עשוה בצינעה יש לתקנתם תוקף וסמכות.

[מִיָם ההלכה חלק שני דף רי"ג – הרב יונה מצגר – ת"א תשמ"ח]

אמנם מבואר במרדכי לב"ב פ"א גבי הא דאיתא שם רשאים בני העיר להסיע על מקצתן לתקן תקנות דכל גזירה שגוזרין רוב הציבור חל על המיעוט בע"כ וטובי העיר יכולין לגזור מה שירצו בשבועה ובמעשה דגבעונים כ' ולא הכום ב"י כי נשבעו להם נשואי העדה וילונו כל העדה על הנשואים ומזה משמע דלא ניחא להו ול"י כלל בדבר ואפ"ה חייל עליהו מגזרת טובי העיר.

[אלפי יהודה חלק שני, פרשת קדושים דף 28 – ר' צבי יהודה ענף שושן אב"ד סטאווישין, ווארשא תרס"ח]

מעשה

ובדברי הימים נאמר ששלח <דוד> לקבץ אליו זקני ישראל להעלות הארון, ונראה שכל עיר בחרה זקנים ושלחה.  ולכן נאמר כאן כל בחור בישראל.

[ילקוט מעם לועז שמואל ב' ו,א-ב]

א"ר יוסי בראשונה לא היתה מחלוקת ישראל אלא סנהדרין של שבעים ואחד היתה יושבת בלשכת הגזיתושני בתי דינין של עשרים ושלשה היו יושבין אחד בחיל ואחד בהר הביתובתי דינין של שלשה ועשרים היו יושבין בכל עיירות ארץ ישראלצריך אחד מהן לשאול דבר הלכה היה בא ושואלה בבית דין שבעירו אם שמעו אמרו לו ואי לא היה הוא ומופלא שלהן באין ושואלין אותה בבית דין הסמוך לעירואם שמעו אמרו לו ואילא היה הוא ומופלא שלהן באין ושואלין אותה בבית דין שבהר הביתאם שמעו אמרו להן ואי לא היה הוא ומופלא שלהן באין ושואלין אותה בבית דין שבחילאם שמעו אמרו להן ואם לאו היו אילו ואילו מתכנסין לבית דין הגדול שבלשכת הגזית שמשם תורה יוצאה ורווחת לכל ישראל שנאמר מן המקום ההוא אשר יבחר ה' וגו'.  סנהדרין שבלשכת הגזית אע"פ שהיתה של שבעים ואחד לא היו פחותין מעשרים ושלשהצריך אחד מהן לצאת היה מסתכל אם יש שם עשרים ושלשה היה יוצא ואם לאו לא היה יוצאוהיו יושבין מתמיד של שחר עד תמיד של בין הערביםובשבתות ובימים טובים היו יושבין בבית המדרש שבהר הביתנשאלה הלכה אם שמעו אמרו להן ואי לא עומדין על המניין רבו המזכין זיכורבו מחייבין חייבו רבו המטהרין טהירו רבו המטמין טמאו שמשם תורה יוצאה ורווחת לכל ישראל.

משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שמשו רביהן כצורכן רבו מחלוקות בישראל ונעשו שתי תורותומשם שולחין בכל עיירות שבארץ ישראל וכל מי שהיו מוצאין אותו חכם עניו שפוי עין טובה נפש שפלה רוח נמוכה לב טוב יצר טוב חלק טוב היו מושיבין אותו בבית דין שבהר הבית ואחר כך בבית דין שבחיל ואחר כך בבית דין הגדול שבלשכת הגזיתסנהדרין היתה כחצי גורן עגולה והנשיא היה יושב באמצע כדי שיהו רואין אותו ושמעין קולוא"ר לעזר בי רבי צדוק בשהיה רבן גמליאל יושב ביבנה היה אבא ואחיו יושבין מימינו וזקנים משמאלו מפני כבוד הזקן כמה הן שופטי ישראל שבע ריבוא ושמונת אלפים ושש מאות שרי אלפים שש מאות שרי מאות ששה אלפיםושרי חמשים שנים עשר אלף שרי עשרות ששים אלף נמצאו שופטי ישראל שבעה ריבוא ושמונת אלפים ושש מאותמה טעמא דרבנן והוא שיהא שם בית דין של עשרים ושלשהוהנידונים והעדים וזוממיהן וזוממי זוממיהן וחזן וסופריהן ושמשמה טעמא דרבי נחמיה והוא שיהא שם עשרה* סנהדרין של עשרה שבטים[סנהדרין פ"א ה"ד]

* ע' [מיכל המים לבעמ"ס ערוך השולחן (על  סנהדרין פ"א ה"ד ) וז"ל: מה שאומר לר' נחמיה שנים עשר סנהדרין של י"ב שבטים הוא תימה רבה במספר זה הוא רע"ו ולא ר"ל כבמשנה לר' נחמיה ולכן נראה דיש להגיה עשרה סנהדרין לעשרה שבטים ומכוון המספר מאתים ושלושים והטעם משום דבא"י נתיישבו רק עשרה שבטים דראובן וגד נטלו נחלתם מעבר הירדן ומנשה עכ"פ היה הצי שבט בא"י ולכן אמרו סנהדרין מן י' שבטים. < וכ"ז צע"ר >

 

מתחילה לא היו מרבין מחלוקת בישראל אלא בית דין של שבעים ואחד יושבין בלשכת הגזית ... ושאר בתי דינין של עשרים ושלשה יושבין בכל עיירות ישראל ...

משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שמשו כל צרכן רבו מחלוקת בישראל ונעשית תורה כשתי תורות משם כותבין ושולחין בכל מקומות כל מי שהוא חכם ושפל ברך ודעת הבריות נוחה הימנו יהא דיין בעירו.

[בבלי סנהדרין פ"ח ע"א]

וע"ע היטיב בגור אריה ר"פ שופטים וברמב"ם סה"מ מ"ע קע"ו וביד בפ"א מה"ס ה"ג.

וע"ע ספר דבר משפט (ר' חיים דוד הלוי תשכ"ה) דסוגיא דהוריות בב"ד הגדול איירי, ושורות התלמידים לא חיו יושבים לפני סנהדרי גדולה אלא בפני סנהדרין קטנה בלבד, כמפורש בדברי רבנו (פ"א ה"ז) ומקורה בש"ס, דדוקא בסנהדרי קטנה שמוסיפין על מנינם עם נחלקו הדיינים, היה צורך בהושבת שורות תלמידים, משא"כ בגדולה שאין מוסיפים על מספרם לעולם, הרי שלא היה צורך בשורות תלמידים. ע"כ.

ואנו אין לנו דברי רבנו משה דדכוותי' פסק הטוב"י בחו"מ סי' שס"ט סעיף ו', וסמכוהו לתקן תקנות ולגזור גזרות ככל האמור בפרשת המלך, נוסף לתקנות הגובלות עם תקנות ז' טובי העיר וזכותם באלה, או תקנות ומנהגות שמקבלים עליהם מרצונם הטוב באשר הם לטובתם.

וכן לשיטת הרשב"ם ב"ב נ"ד ע"ב ד"ה והאומר.  דטעם דדינא דמלכותא דינא הוא משום שכל בני המלכות מקבלים עליהם מרצונם חוקי המלך ומשפטיו והלכך דין גמור הוא, גם לסברא זו של השתעבדות בני המדינה לחוקי המדינה אין להבדיל בין מלך ישראל למלך עכו"ם.

[אהל משה מהדורא תליתאי סימן ט"ז – ר' משה יונה הלוי צווייג]

 

דהכה שבט והכה מחוקק. כלומר ראש גולה (בג"ד דהוא רא"ש ית"ב בדורו (ז"ק)) הוא עומד במקום מלך והפקרו הפקר ותקנתו ורשותו מתפשטת על כל ישראל (וכ"ז בגין אופן בירור ומינוי לגבי ראש שבט דייקא (ז"ק)) אבל רשות הנשיא (מדין מלך על כל השבטים) לא אלים כולי האי.

   ואם תאמר הא אמרינן בפרק מקום שנהגו [בבלי פסחים נ"ד] כיון דאנן כייפן להו עבדי' להו כוותייהואלמא בני בבל כפופין לבני ארץ ישראל [חידישי ר"ן  בבלי סנהדרין ד"ה ע"א]

מספרם

י"ל שהמספר שבע למנין טובי העיר הוא לאו דווקא כמש"נ במסכת סופרים [מסכת סופרים פרק י"ט הלכה י'] "וכשהוא מקלסו, מקלסו בשנים-עשר טובי העיר וגו' ", וכיו"ב בכל המספרים כיי דמר המרדכי, "אנן קיימין בסתם" [מרדכי בבלי ב"ב פ"א].

וי"ל דבמ"ס התנא קאי על מעמד אנשי העיר בהסכמת הציבור אבל חז"ל קבעו כל המספרים על פי המסורה בשני התלמודים ובשלחן ערוך (חו"מ סי' ב) והרמב"ם (הלכות בית הבחירה ז', י"ג) והטור (חו"מ סי' קמ"ט, ל"ט)  ע[אנציקלופדיה לתוארי-כבוד בישראל ערך "טובי העיר"]

ועי"ל שרֹב מנין  שנים-עשר טובי העיר הוא שבעה טובי העיר. (ז"ק)

ובהרצאה אודות חקי הקהילות ותקנותיהן, אשר הרציתי באסיפה הכללית של רבני פולין, שהיתה בוורשא בשנת תרפ"ו, אמרתי להביא בדרך זה גם סמך למה שמצאנו שמספר טובי העיר בימי קדם הי' שבעה, עיין מגילה כ"ו ע"א, ל"ש אלא שמכרו שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר ועוד בכמה מקומות, ורבים עמדו מדוע הוגבל מספר טובי העיר על שבעה דוקא, ויש שאמרו שזה, משום שכן הי' אצל מלכי קדם, שהי' להם שבעה שרים בחצרותיהם ובטירותיהם, שהיו מקורבים אל המלך ועומדים מסביב לו, והמה הנקראים רואי פני המלך, וכמו שמצאנו במגילת אסתר:  והקרוב אליו וגו' שבעת שרי מדי ופרס רואי פני המלך היושבים ראשונה במלכות, וכן היא ג"כ דעת הרשב"א בתשובה ח"א סי' תרי"ז, וצדדתי שי"ל ג"כ, דלכן הוגבל מספר שבעה אצל העומדים בראש הקהל, כי השביעיים חביבים למעלה, ומספר שבעה הוא מספר הגון וחשוב, וע"כ הורגלו לבחור גם את הממונים על הציבור במספר שבעה.

[הדרוש והעיון ספר ויקרא – מאמר לו ]

 

בתוספתא דמכילתין סוף פ"ג הגירסא ר' מאיר הקרא שופטים תתן לך בכל שעריך לשבטיך היינו אם יש שם כמניין השופטים לשבטיך ור' נחמיה נמי דריש הכי אלא סובר דלשבטיך האמור כאן אינו ברור כמה שנמצא שופטים שרי אלפים וכו'.  ותפסת מועט תפסת והיינו שרי עשרות היינו שרים של עשר שבטים היינו עשר פעמים כ"ג.

[הגהות הר' יוסף אבי לבבלי סנהדרין דף י"ח ע"א ,פפד"ם תרנ"ו]

 

מאתים ושלשים: דהיינו כ"ג עשיריות שיהא כל אחד מב"ד שר על עשרה דבציר מעשרה לא אשכחן שררה:

[רש"י על הבבלי סנהדרין ד"ב ע"ב]

וכתב שם רש"י דלאו דוקא לשבטים רק שהיו מושיבים סנהדרי קטנה של כ"ג בכל עיר ועיר כדכתיב תתן לך בכל שעריך.

[שו"ת ישיב יצחק לר' יצחק שמואל שכטר חושן משפט סימן לד; קרית צאנז תשס"ב]

איכה אשא לבדי טרחכם משאכם וריבכם עיין ברש"י ורמב"ן ולפי שניהם צריך לנבון כנגד אפיקורסים ועניין תפילה עיין שם ולכן כתיב נבונים באמצע ומה שכבות רש"י ז"ל כי נבונים לא מצא קשה לומר שלא מצא בישראל אחד מאלף שיהיה נבון ונראה כי ואקח את ראשי שבטיכם רומז על נבונים ועשה מן הנבונים שרי אלפים ומן החכמים שרי מאות ומן הידועים שרי עשרות אמנם משעשה שרי חמישים היה מנהג אבותיהם בידיהם ופרשתי כזה וחמשים עלו בני ישראל מארץ מצרים אמנם כאשר ראיתי בפירוש הגאון מוולנא על ישעיהו קפיטל ג' פסוק נ' שכתב כי שרי העשרות אינם בכלל השרים עיי"ש נמצא שרי אלפים שרי מאות ושרי חמישים להטיל עליהם משאיהם טרחם וריבם ואולי כי דעת הגאון כי שרי עשרות היו שוטרים:

[אהבת תורה לר' פנחס זלמן סג"ל איש הורוויץ (בהשמטות לפרשת דברים), פאדגורזע תרס"ה]

... במספר ששה רבוא, אע"פ דלא הוצרך לכך איכה טעמא אחרינא למספר זה כדי להורות לדיינים שיזהרו להיות קדושים, דכתיב העשירי יהיה קדוש לה' ומספר זה הוא אחד מעשרה, כן הם יקדישו עצמם למצות הדין והמשפט ויסבלו עול ציבור...

[בן יהוידה חלק רביעי סנהדרין פרק א' ב' – ר' יוסף חיים בן אליהו בן משה חיים, ירושלים תרס"ב]

 

שרי עשרות היו מן הששים רבוא של ישראל שהיו מבן עשרים ועד בן ששים שנה אבל שרי אלפים ושרי מאות ושרי חמישים היו מן הזקנים שהיו מבן ששים ומעלה:

[בעלי התוספות עה"ת פרשת יתרו ]

 

שרי אלפיםהם היו ו' מאות שרי מאות היו ו' אלפים שרי חמישים י"ב אלף שרי עשרות ס' אלף כדפרש"י, וקשיה איך היו עולים השרים במנין והלא כשאתה מונה ונוטל ו' מואת מס' רבוא שכך היו עולים שרי אלפים, השרי מאות שאתה נוטל מן החשבון הנשאר לא יעלה לשש אלפים וכן כלם, ופי' ריב"א דכל הני שרים היו יתרים מבני ששים כדקאמ' בפרק יש נוחלין דלא נמנו פחותים מכ' ויתרים מס', עוד י"מ דחשבון השררות קא חשיב שבתחילה נתמנו שרי עשרות ומחשובין שבהם בררו שדי חמישים ומחשובין שבהם בררו שרי מאות ומחשובים שבשרי מאות בררו שרי אלפים כדפר"ת בפ"ק דסנהדרין.

[ריב"א  עה"ת פרשת יתרו ]  

 כתיב בנות ישראל אל שאול בכינה וגו'.
 
ר' יודה ור' נחמיה:
 
חד אמר בנות ישראל ממש,  שהיו בעליהן הולכין למלחמה
 
והיה מעלה להן מזונות.
 
מה תלמוד לומר (שמואל ב א)
המעלה עדי זהב על לבושכן;
 
שאין תכשיט נאה אלא על גוף מעודן.
וחרנה אמר:  בנות ישראל,  בניות שבישראל:
 
סנהדריות של ישראל היה רואה כת חבירים ומאכילן ומשקן.
[נדרים  פ"ט ה"ט]

...מספר רבבה שייך למלך וכמו שיש שרי עשרות ומאות ואלפים ולא יותר כי בזה נשלם המספר

ושרי רבבות ליכא עוד שרבבה הוא רבוי שאין עוד קצבה וגבולול"ש שרים מיוחדים רק המלך המולך על הכלוע"כ כשנתנו לשאול אלפים היינו ניצוח בגבול ולדוד ניצוח בריבוי שלא בגבול כלל זהו שלו אך המלוכה כי הריבוי שלא בגבול הוא למלך.

[ספר ישראל קדושים לרבנו צדוק הכהן מלובלין דף י"ב ע"ב]

 

קדמונים

ויאמרו העם ושרי גלעד איש אל רעהו מי האיש אשר יחל להלחם בבני עמון יהי' לראש לכל יושבי גלעד (שופטים י' י"ח), ונעשה בתכסים ברית עם שרי העם במעמד אנשי העם כדין תקנת ציבור ז' טובי העיר במעמד אנשי העיר.

[ספר אלה דברי הברית לר' חיים הירשענזאהן, חלק שני, פרק ט' סעיף א', ירושלים תרפ"ח]

 

ובבוא הצבא הזה אל ירושלים החליפו טובי העיר כֹח ויחד עמם הכהנים הגדולים וכל אוהבי שלום אשר בקרב העם...

[מלחמות היהודים ליוסף בן ממיהו הכהן, פרק יז ס"ה]

מכל מקום היו כמה מקומות, שתושביהם נשארו במקומם גם אחרי הלחמה, למשל כָּבול יוסף בן מתתיה מודיע (מלחמות ב' XVIII) שהיהודים, שנמלטו מפני הרומים, הבוזזים את עירם, חזרו והתנפלו על החיילים, שנשארו בעיר ורבים מהם חומתו בידיהם.  אם כן, אף על פי שחרבה העיר, הרי הצילו אותה יושביה מאבדון גמור ואמנם מוצאים אנחנו שם כשלושים שנה אחרי החרבן קהילה מסודרת שיש לה בית כנסת ומרחץ ובראשה עומדים טובי העיר הנקראים "גדולי כבול".

[ארץ הגליל מימי העליה מבבל עד חתימת התלמוד, דף 59 – ד"ר שמואל קליין, מוסד הרב קוק, תש"ו]

 

...ובאתי ביום ששי הר"ה (שנת תק"ח) בבוקר תוך עיה"ק ירושלים עם כל טובי העיר...

[אגרת ר' אברהם גרשון מקיטוב מחברון אל גיסו ר' ישראל בעל שם טוב –

 נדפס בספר אגרות ארץ ישראל ע"י אברהם יערי, הוצאת מסדה 1971]

 

...מהו שיבא עתה בית דינה של טבריה אשר הם טובי העיר...

- שאלה נשאל לב אדוני ר' יצחק בן כבוד הרב אדוני ר' מרדכי נ"ע –

[תשובות מחכמי פרובינציה לר' אברהם סופר נדפס מחדש בירושים תשכ"ח , ס' מח, דף קעד]

 

כי כמה בכנ"ס ובתי מדרשות היו בירושלים ובשאר המדינות וכשבטלה הארץ בטלה כולן.  ולא חשו להן בעלייתן מן הגולה שלא לעשות בהם כל צרכיהם.  ואעפ"כ לא היתר לו רב אשי אלא ע"י מקח ושבעה טובי העיר ולא הוצרכו למעמד כי בידוע שהסכימו על ידו בזה מפני תל עולם ועומד לבזיון ואין ממנה להם שום הנאה כי כל הדברים לפי ענינם הולכים.  הלא תראה שלא שאל ממנו אלא מה למזרעי' ולא אמר למזרעי' ולמזבני'.  פקח עיניך וראה כי אמת הדבר כאשר פירשתי.  ולא הביא זה הדבר בכאן כי אם מפני שבעה טובי העיר שהזכיר רבא. ורצה לגלות בו שא"צ למעלה אנשי העיר בכל הדברים כי אם לפי מה שהן.

[שו"ת תמים דעים להדאב"ד ז"ל סי' קי"ד – מובא בספר אסיפת זקנים לבבלי מגילה פרק ד דף 119]

ולמדנו כי שבעה טובי העיר אם התנו במעמד אנשי העיר שיעשו כרצונם...

[שו"ת תמים דעים להדאב"ד ז"ל סי' קי"ד – מובא בספר אסיפת זקנים לבבלי מגילה פרק ד דף 123]

 

ומעשה היה ברבי יוסף באב"ד, רבה של טארנופול, בעל "מנחת חינוך" שישב באסיפה עם טובי העיר ודנו על צורכי העיר...

[אמרות חכמה עה"ת דף רכה – ר' נתנאל אבני, ירושלים תש"ס]

...וסיפר להרב ואז שלח תיכף לקרוא את ז' טובי העיר...

[אביר הרועים חלק ב'  ס' שס"א דף עה, תולדות חייו האדמו"ר מסאכטשאב בעהמח"ס אגלי טל]

כנסו את טובי העיר לאספה וקראו את הגר"א שיהיה עמהם באספה ובעצה.

[מספר "מדור דור" של מ. ליפסון, עמ' 110; מובא בספר אבני חן פרשת וירא ס' תל"ט]

כשישב רבי יעקב דוד על כסא הרבנות בסלוצק...שאלו אותו טובי העיר...

[מספר "מדור דור" של מ. ליפסון, עמ' 125; מובא בספר אבני חן פרשת ויחי ס' תתק"ל]

...אבל מ"מ הדין עמו במ"ש שם דבפרטות בזמנים אלו שעפ"י הרוב טובי העיר ממנים דיינים...

[אבן ציון פסקי הלכות לרא"ז מרגליות מבראד בעהמח"ס בית אפרים]

 

ובשנת התרנ"ו העיר ה' את רוח נשיאי העדה וז' טובי העיר...

[אוצרות ירושלים – ממנהגי נישואין בעיה"ק ירושלים]

היו שם בעיר [ליוורנו באיטליה] שבעה פרנסים, שניהנו את חיי הקהילה היהודית, "ז' טובי העיר".

[רבי יוסף משאש זצ"ל בספרו "נחלת אבות"; מובא בספר אור דניאל, במדבר, פרשת קרח, דף שיח]

והיכא דמצא עדיו בעיר אחרת ואין בעל דינו לשם הרי מביא עדים לפני חכמי העיר או לפני טובי העיר ומקבלין עדותן...

[אור זרוע – פסקי בבא קמא פרק י סימן תלט]

 

הרב יעקב יעקליש מקראקא בנו של הרב משה עברליש, וממלא מקומו בתור "ראש העיר ומדינת פולין קטן", ואחד מנכבי קראקא ושבעה טובי העיר. בפיקס העדה שם חתום שלישי על התקנות משנת שנ"ה אחרי הרב אברהם מייזליש והרב פנחס הורביץ (מחותן, וגיס הרמ"א).

[אלף מרגליות – ר' ישראל אריה מרגליות, ירושלים תשנ"ג]

 

רבי דוד נתנאל ב"ר יחזקאל שאול רופא: נולד בטבריה...בשנת תרל"א יצא לשליחות...ובשנת תרל"ב לקומצנטינא והיה משבעה טובי העיר...נפטר בי"ד טבת תרס"ג (1903).

[אנציקופדיה לתולדות חכמי ארץ-ישראל, ר' יעקב גליס, מוסד הרב קוק תשל"ה]

 

...קונסטיטוציה יהודית פנימית זאת תלך ותתגבש ע"י תקנות והסכמות שערכו טובי העיר ופרנסיה, לפי רוח התורה והמסורה, עם בוא מגורשי ספרד ופורטוגאל בהמוניהם לאחר שנות רנ"ב, רנ"ז 1492-1496.

[אוצר יהודי ספרד ספר ג' דף 86 – ירושלים תש"ך]

טובי העיר בוחרים להם ברב....

[אוצר יהודי ספרד ספר ח' דף 25 , קהילת שאלוניקי במאה ה-19 – ירושלים תש"ך]

וכשנתבקש רמ"ש מביאליסטוק לדווינסק לשבת על כסא רבנותה, באו אליו טובי העיר דוונסק למסור לו כתב רבנות...

[אוצרות ירושלים  שנת תשט"ו חלק א' אות צ"ב דף מו]

 

באקאו: בירת מחוז באקאו בדרומית מערבית של מולדויה, שהוא חלק מארץ רומניה.  בעיר באקאו נמצאים לערך 15,000 תושבים ומחציתם יהודים [בשנת 1899 למספרם] ...ויש לקהילה שבעה טובי העיר אשר יבחרו שלוחי בתי כנסיות...

[אוצר ישראל ערך "באקאו"]

 

...והיום שני ימים לחודש זו שנה הנז' כאשר נקבצו ז' טובי העיר...

[שו"ת אבני שי"ש לר' שאול ישועה אביטבול, חלק ראשון, סימן ו']

 

וכ"נ ממ"ש בנימוקי מהרמב"ם ז"ל דין אם בררו טובי העיר מתחי' להנהיג קהלם בכל דבר ואפי' יחיד מה שעשע עשוי ויפתח וכו'...

גם הרב מהר"י אלדרבי ז"ל סי' ס"ג האריך בענין ז' טובי העיר לענין המסים והביא הירושלמי זה עש"ד, וכ"נ ממ"ש הטור ס"ב ש"מ דקנסינן בכה"ג אפי' בחו"ל [ועאכו"כ בארה"ק – ז"ק] ודוקא גדול הדור כמו ר"נ וכו' או טובי העיר שהמחום רבים עליהם והביאה מר"ן בשלחנו הטהור אלא שכבתב במקום רבים ב"ד והסמ"ע אסברה שם ס"ק ט' דר"ל שהמחום הציבור לב"ד והרב כנה"ג כתב וז"ל או טובי שהמחום רבים עליהם ר"י ז"ל, ויראה שמפרש בב"ח ודוקא גדול הדור אעפ"י שלא המחוהו וכו' או טובי העיר שהמחום וכו' ואין כאן הכרח דדילמא קאי אטרויהו ע"ש.  האי מבואר דבענין טובי העיר שנתמנו מהציבור וא"כ תשובת הרשב"א מיירי בדהמחום רבים עליהם כ"ש שהוא רמז לירושלמי זה ככתוב בתשו' הנז"ל א"כ בנדון דידן אפי' נימא כדבריו כן הוא מ"מ מינוי בעי [משנה את הידוע שהוא א' מטובי העיר מטובי העיר שעל ידם נעשה ונגמר כל ענייני הציבור ומנהג פשוט הוא בכל המקומות שמי שנראה בעליל ורצוי לעסוק שולחים היחידים שבעיר להושיבו עמהם בכל קיבוץ שיהיה וזהו מנויו] וכ"ת ששליחותו היא מינויו הרי נפסקה ככתוב בקב"ע והרי עבר ממינויו.

 [שו"ת אבני שי"ש לר' שאול ישועה אביטבול, חלק שני, סימן ח']

ויכול להיות דשיטת הרמב"ם הוא כדעת הירושלמי וכדרכו תמיד לתפוס סברת הירושלמי ברוב הענינים.

[פנים מאירות על הירושלמי ראש השנה פ"ג ה"ה -  ר' מאיר יוסף קוטקין אב"ד יאנאווא]

 

ומבל מקום יש עצה לזה למוכרו על ידי ז' טובי העיר במעמד אנשי העיר.

סיומה דפיסקא...ימכרנו ליחיד על ידי ז' טובי העיר בפירסום אנשי העיר...

אם נמלכו ז' טובי העיר היינו ז' טובי העיר... אם יסכימו ז' טובי העיר במעמד אנשי העיר...

[אבני נזר, הל' בית הכנסת שו"ת סימן לג ס"ז, ט"ו; סימן ל"ד ס' ט"ו]

דמואר ברמ"א (סי' כ"ב) אם הם ממונים בעיר או טובי העיר קיים מצד המנהג אין מו"צ יחיד בכלל זה.  ובש"ך דווקא טובי העיר אבל לא דיינים.  ואין לומר מעצמינו דווקא דיינים שלא קיבלו בני העיר להיות דיינים.

[אבני נזר המפואר – שו"ת חלק חושן משפט סימן ג']

 

ומעתה לנידון דידן בהרב.  הנ"ל שנתנה אצל החברה כדין וכדת היינו באספה שלהם ובמעמד טובי החברה שזה נרקא רב שנתמנה ברשות הקהל, בודאי אין כל סברא שיוכלו להורידו מגדולתו כמו שביארתי מכל דברי הפוסקים הראשונים והאחרונים ז"ל ובודאי א"א להם להחזיר מדבריהם דהרי בשו"ת הרמ"א ז"ל סי' נ' כתב בהדיא בשם המרדכי בב"מ שכל דבר הנעשה ע"י ז' טובי העיר לא שייך בחזרה עיי"ש שהאריך בזה.

[הרב ישעי' יוסף מרגולין, בדין אם יש רשות לעדה להעביר את רבם

נדפס ב"אהל תורה" ירחון תורני מירושלים עיה"ק – שנה שניה ; חוברת ב-ג תמוז-אלול תרפ"ז]

 

וחכם אחד הוסף דלפעמים גם בלשון חכמים כך הוא, כמ"ש מהר"ם אלשקר בתשובה סי' נ"ה בכ"מ שנא' בני העיר ושבעה טובי העיר ה"ה אם היה כפר אומרים עליו בני העיר כאלו אמרו בני המקום וז' טובי המקום, הביאו כנה"ג באו"ח סי' קנ"ג...

[שו"ת אבני צדק  אה"ע סימן ס"א – ר' יקותיאל יהודה טייטלבוים דסינוט, לעמבערג תרמ"ה]

 

הגאון רבי אליהו מוולנא מהדר במצוות היה...נכנסו טובי העיר לאסיפה...

[אגדה ומחשבה ביהדות  דף 209 – ר' מאיר מיזליש, הוצאת "ניב" , ת"א תשכ"א]

 

...והנה זה פשוט דאפילה הארבעה דברים יכולים לעשות כמו עם מכרו ז' טובי העיר במעמד אנשי העיר כו'

...אמנם נראה שזהו בוודאי בהסכמת ז' טובי העיר במעמד אנשי העיר.  ע' בתשו' פ"י בא"ח ח"א ס"ד.  וע' בתשו' נו"ב מהד"ת חלק או"ח סי' י"ט.  וע' בתשו' ח"ס חלק או"ח סי' ל"א...

[אגרות-קודש היכל ששי שער ארבעה עשר סימן מב\מד מאת כ"ק ר' שמואל מליובאַוויטש]

 

...וממונו הפקר כמו הפקר ב"ד דגדולי הדור וכמואר במרדכי  בפרק קמא דבבא בתרא בשם ר"מ דבדבר שהוא למגדר מלתא הוה טובי העיר שבמקומם כמו גדולי הדור, והפקרם ג"כ הפקר.

[מתורתם של רבני חב"ד בדורות שעברו

ב"אהלי שם" – קובץ לעניני הלכה שנה ג' מס' 4 דף יד, תשרי ה'תשא"נ]

 

ויש להם כח להפקיר ממונו ולאבדו, כפי מה שרואים לגדור פריצת הדור. וכל מעשיהם יהיו לשם שמים.  ורוורא גדול הדור או טובי העיר שהמחום בית דין עליהם (שהמחום הציבור לבית דין עליהם – סמ"ע)  הגה: וכן נוהגים בכל מקום, שטובי העיר בעירן – כבית דין הגדול.

[עיונים בתורת רבותנו נשיאינו (חב"ד)

ב"אהלי שם" – קובץ לעניני הלכה שנה ג' מס' 4 דף קמב, תשרי ה'תשא"נ]

 

...כמבואר בפ"ק דב"ב דגם טובי העיר במקומם הם כבית דין הגדול שבירושלים עכ"ל.

[דברי ח"ק מחז"ה מלבוב במכתב לרגל אסיפת רבנים בשנת תרמ"ב, מובא ב"מחזיקי הדת", אדמו"רי בעלז]

...נחפזו אל היהודי מבלז'יץ ושאלוהו מה בדעתו לעשות כשיחזור לעירו, אמר להם: "איני יודע מה לענות לאנשי עירי, באתי אל הרב שליחות טובי העיר..."

[ספר אדמו"רי בעלז, חלק שילישי דף נג]

...הרבה עיירות שלחו את טובי העיר ונכבדיה לבקש ממרן שיבוא לגור אצלם לכל זמן המלחמה...

[ספר אדמו"רי בעלז, חלק שלישי דף שכה]

... טובי העיר, ראשיה ורבניה יצאו לתחנת הרכבת לבושי חג...

[ספר אדמו"רי בעלז, חלק רביעי דף רט]

 

יסוד הקהל:  אחר שאבדה המלוכה והממשלה בישראל בחורבן ירושלים ונתפזרו היהודים בין העמים, יסדו להם ישובים בערים שונות שגלו שם, ובכל עיר התאחדו לקהל או קהלה שקראו "קהלא קדישא" בר"ת ק"ק.  הממונים או ראשי הקהל היו שבעה טובי העיר...

[אוצר ישראל ערך "קהל"]

 

ומנהג פשוט בכל תפוצות ישראל, מי שחייב מס לקהל חובשים אותו בבית הסוהר ואין מביאים אותו בפני בית דין אלא טובי העיר דנין אותו כפי מנהגם.

[שו"ת הרא"ש כלל ז' י"א – מובא באוצר ישראל ערך "אשר בן יחיאל (הרא"ש)]

 

שאלּה במה שאירע בעיר מנטובא יען כי בימי קדם נהגו שלא לתת כלום מנכסי חוץ...

...אפילו אם לא היה לתיקון הקהל כ"ש שהוא לתיקון הקהל דבהא כבר פסק הרשד"ם ז"ל שם דאפילו דצווחו בעת ההסכמה אין צעקתם כלום נגד רבים וכל שכן שההסכמה הזאת כבר היתה מימי קדם ושנים קדמונית ודאי דאין כח ביד המיעוט עתה לכוף את הרוב שלא יחזרו ויחדשו אותה תקנה ובר מן דין כי כבר חילק מהר"יבל ז"ל  בת"ד דף ס"ב דהך פלוגתא דרבוותא דסברי דלא מצו לכוף טובי הקהל היינו דוקא כשלא נתבררו טובי העיר לפקח על עסקי ציבור אלא שהם גדולים מהקהל אבל אם הובררו טובי הקהל לפקח על עסקי ציבור בנ"ד שמאלו אנשים הפורעים הובררו מהם ומהברורים גם כן הובררו כל א' לענינו כבר כתב מהר"יבל ז"ל שם והביא ראיה לדבריו מההיא דמסכת מגילה דקאמר התם במה אנן קיימין אי בשקיבלו עליהם אפ"י ביחיד ואי בשלא קבלו עליהם כו' ·

והעמידוה בסתם כלומר שהעמידו עליהם ז' טובי העיר לפקח על עסקי הציבור ואם כן בנדון דידן שהובררו לכך הרשות בידם לגזור ולתקן אפילו במלתא דאיכא רווחא להאי ופסידה להאי וכל זה וראי הוא במידי דרשות גמור ובזה מצינו לראבי"א שחלק על סברת מהר"יבל ז"ל כמ"ש הרב ב"מ ח"א דצ"ג שהרי ראב"יא איירי כשהובררו וקאמר דפליגי עליה הנהו רבוותא מיהו היינו ודאי במילי דרשות אמנם בענין כזה שהוא תקנת העיר והוא דבר מאה כמו שכתבנו בשם מהרשדם לעיל ודאי יודו דכל שהובררו לכך מתחילה היכולת ביד הרוב לכוף את המיעוט ובפרט כפי הנשמע בשאלתינו שיצא הדבר לידי חילול ה' בין האומות ומירופים וגידופין אין לך תיווך שלום ומצוה בדבר הזה ואין להם מיעוט לצפצף פה.

[שו"ת פרי האדמה לרבנו מיוחס בכ"ר שמואל חלק שני, הלכות מכירה דף לג-לד במ"ד שלוניקי תקי"ז]

 

הנה באתרא דמסלקי מבואר בריטב"א בשטמ"ק דהיינו דהתנו בני העיר במעמד אנשי העיר, וא"כ הא כל מקום נוהג כפי שהנהיגו והתקינו אנשי העיר, ובודאי אם היו ז' טובי העיר מתנים בפירוש...

[אילת השחר על הבבלי ב"מ סז ע"ב, סח ע"א]

 

כשנתקבל מרן בעל נודע ביהודה לרב בפראג שלחו אליו טובי העיר קאנסוס...

[אמרי צדיקים  ליקוטי אמרים דף 22 – ר' אברהם איטינגא, לבוב ...]

 

ההנהגה המרכזית מורכבת משלשה: גדולי התורה – לעניינים רוחניים, שבעה טובי (הכולל) [הקהל] ופרנסים לפקח על צרכי ציבור, ונשיא ראש עליהם.  אל (הכולל) [הקהל] נכנסים כל יהודי אין הבדל והפרש בין אשכנזי לספרדי, תימני או מערבי וכו' אלא שכל עדה מסתדרת לעצמה לפי התוכנית לעשרותיהם, מאותיהם אלפיהם ושבטיהם...התכנית שואפת לאחדות שלימה ומוחלטת של כל חלקי היהדות...

[תולדות רבינו עקיבא יוסך שלזינגר – ירושלים תשס"א]

דבודאי מה שעושים טובי הקהל עשוי הוא לכל דבזה מודה הרב ז"ל...

[ספר הלכה למשה היא – ר' חיים משה אמאריליושאלוניקי תקי"ב]

 

ובגוף הדבר אם היה צריך התרה ע"י ב"ד ופתח חרטה...עם היה זה ע"פ פקודת השררה א"כ אין מזה ראיה שהיה כוונתם להחמיר משאר חרמי ציבור וא"כ דינו ככל שאר הרמי ציבור...ויכולים הם בעצמם בהסכמת טובי העיר לפתוח את החרם.

[נודע ביהודה – יורה דעה שאלה סז]

 

... וכן יש לנשיא שבישראל כח זה מדכתיב ומחוקק מבין רגליו, והיינו דאית ליה כח הציבור, שיש להציבור הכח למנות דיינים, וזה מכח ותפקיד המלכות למנות דיינים, והוא מכח הציבור, וכן שיטת הרמב"ם (פיה"מ בכורות) שיש כח לכל חכמי ארץ ישראל להסמיך דיינים, והוא מכח הציבור... 

[ר' יוסף חיים שניאור קוטלר זצ"ל – מבועי משפט שסט]

 

...ויכולים למכור לזה לכולי עלמא על פי שבעה טובי העיר.

ובשואל ומשיב הנזכר לעיל בסימן הנ"ל: "ז' טובי העיר מיקרי היותר משתדלים בדרכי ציבור אף שאינם היותר חכמים בעירם או הזקנים, כמו שכתב הרשב"א סימן תרע"ז...והשבעה טובי העיר יכולים למכור אף שלא במעמד אנשי העיר".

הרב יוסף שלום אלישיב – ישורון תשס"ו דף תנ

 

מתוך [שו"ת אבקת רוכל למרן ר' יוסף קארו בעל הבית יוסף מוסמך בצפת עיה"ק]

וכתבו התוס' אחולי אחיל גביה פירוש שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר כו'

סימן קיא

מעשה שהיה כך היה בעיר דמשק...והסכימו בכך ז' טובי העיר ובחבר העיר אשר קבלו עליהם...כי אחר אשר נתמשכנו בהסכמת ז' טובי העיר במעמד אנשי העיר ובחבר העיר...

...נראה מכאן כי גדול כח הרבים ובנ"ד נמי רבים נינהו...ע"פ חבר העיר ושבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר בזה ודאי לא נשאר למעטים ההם שום חלק בהם כלל:

וכתב הרב טי"ד ז"ל בסימן רנ"ו דחבר העיר היינו אדם גדול שהכל גובין על דעתו...

וע"ע דברי [רמב"ם פ"ט מה' מתנות עניים – ז"ק ע"פ המשך התשובה]

סימן קכב

...ריב"ש כתב בתשובותיו בסי' שצ"ט וז"ל נראה דהיינו דוקא בבני אומנות אבל בבני העיר יכולים הם להתנות ואינן צריכים להסכמת אדם חשוב שבעיר וכ"נ מדברי הרמב"ם שלא הזכיר דין אדם חשוב בבני המדינה רק בבני אומנות כו' עד וכ"נ מדברי הרמב"ן ז"ל כו' עכ"ל ואע"ג דבפרק בני העיר אמר לא שנו אלא שלא מכרו שבעה טובי העיר כו' אמתמני' קאי דאוקינא בשל כפרים אבל בכרכים לא מהני שבעה טובי העיר כלל ה"מ בסתם אבל אם בררו אפי' בכרכים מהני ואפילו יחיד דגרסינן בירושלמי דמגילה פ' בתרא שלשה מבית כנסת כבית כנסת שבעה מבני העיר כבני העיר מה אנן קיימים אי שקיבלו עליהם אפי' ביחיד ואי בשלא קיבלו עליהם אפילו כמה אלמא היכא דביררו אפי' ביחיד נמי וכי היכי דמהניא ברירה בכפרים הכי נמי מהני בכרכים ... ושרי למשתי ביה שיכרא כדאיתא במס' מגילה ה"ה בכל מעשה הקהל מעשיהן קיים ובמעמד אנשי העיר היינו שעושים בפרהסייא ואין מוחה בידן שאילו בהסכמתן לא עשו טובי העיר כלום אלא כל הקהל או רובם ואפילו בכרכים נמי כ"כ ראבי"א ז"ל...

וכתב הרי"ף ז"ל  בפרק הגואל לההוא דקנסיה רב נחמן לההוא גברא דגזלן עתיקא הוה וז"ל שמע מינה דקניסנה בכי האי גוונא אפילו בח"ל ודוקא גדול הדור כמו רב נחמן דחתניה לבית נשיאה הוה וממונה לדון ע"פי הנשיא או טובי העיר שהמחום רבים עליהם אבל דייני בעלמא לא עכ"ל:

ואף כי אנו בעונותנו הדיוטות אנחנו מ"מ המחונו רבים עליהם ויפתח בדורו כשמואל בדורו... וכתיב ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם כו' אין לך אלא כהן שבימיך וכתב ובאת ולא כתב וחלכת לרמוז נוטריקון ובא"ת וא"ל בינת"ך א"ל תשע"ן.  והשעה צריכה לכך...

סימן קפו (דיני שבועה)

 

חתימת שטר הרבנות ששלחה ק"ק אייזנשטט לרבנו [ר' עקיבא איגר]

(אולם רבנו לבסוף לא קיבל ע"ע משרה זו)

ד"א העומדים על הפקודים פקודי בני ישראל ראשי ומנהיגי הקהלה שבעה טובי העיר עדת ישורון בק"ק אייזענשטאדט יע"א מש"ק נגהי לאור יום א' ט"ו לירח תליתאי תקעי"ן לפ"ק.

ה"ק פייבל באנדי

ה"ק אלי' מאחלוב

ה"ק מענקי ענגלענדר

ה"ק אשר בן הרב ליזר מבומסלא

ה"ק חיים וואלף סנ"ל

ה"ק זלמן אויסטרליטץ סנ"ל

ה"ק וואלף קלאבער

 

 

דו"ק

איעצך ויהי א' עמךוקשה, דמשמע דעד עתה לא חי' ה' עמו, בתמי'.  רק הכוונה ע"פ קושיית הזוהר הקדוש, איך תוכל השכינה להתיצב בעדת א' בשעת המשפט, שנאמר אלקים נצב בעדת אל, הלא בעלי דינים צריכים להיות בעיניך כרשעים, ואין אני והוא יכולים לדור במקום אחד, ומתרץ, בשעה שיוצאים הבע"ד לחוץ, והדיינים נושאים ונותנים בדין, אז באה השכינה. לפי זה, אם משהרע"ה דן יחידי ולא היה צריכין הבע"ד לצאת לחוץ, א"כ איך תוכל השכינה לשרות על הדיין, ע"כ הי' פותח בחכמה, שתקח עמך דיינים, ואז תהי' צריך לישא וליתן עם הדיינים בדין, וממילא צריכים הבע"ד לצאת החוצה, ואז יהי' ה' עמך. (בשם הגאון הקדוש מו"ה אלעזר מקראקא ז"ל)  [ספר ליקוטי אברהם פרשת יתרו]

 

ובג"כ אתקריאת מעשה מרכבה. כד רכבת בההיא חיה דאיהו נשר, או שור, או אריה, או אדם (בחי' מלכות, ז"ק) ושבחה דכלהו בריין דברא, איהו אדם, דאיהו דיוקנא דכל עלמא, ומכל בריין דאית בעלמא ובג"כ איהו חביב עליה בכל בריין...  [זהר חדש יתרו פס' יד']

...ובג"ד אמר קב"ה למשה, ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל, מסטרא דאברהם [חסד]. יראי אלהים מסטרא דיצחק (גבורה). אנשי אמת, מסטרא דיעקב [ת"ת]. שונאי בצע, מסטרא דדוד [מלכות]. דאיהו רגלא רביעאה, ועלייהו שרייא יהו"ה. [זהר חדש יתרו פס' טו']

ושמת עליהם שרי אלפים, מסטרא דא' מן אדני. שרי מאות מסטרא דאות ד', דאינון ארבע מאה שנין דמצרים <דרמיזא> בקרא. נ' שרי חמישים. י' שרי עשרות.  [זהר חדש יתרו פס' טז']

עיין [ז"ח ס"א ע"ב; ובזוהר הגדול במדבר ע' קס"ב ובתיקונים תיקון ששיגם מובא בילקוט יצחק שם,

 וע"ע ילקוט רואבני אל אתר

 וע"ע ספר עוד יוסף חי לר' יוסף חיים ב"ר אליהו ב"ר משה חיים מבגדאד פרשת יתרו]

 

"שָׁרְרֵךְ אַגַּן הַסַּהַר אַל יֶחְסַר הַמָּזֶג בִּטְנֵךְ עֲרֵמַת חִטִּים סוּגָה בַּשּׁוֹשַׁנִּים. [שה"ש ז:ג]

וַאֲהֵבְךָ וּבֵרַכְךָ וְהִרְבֶּךָ וּבֵרַךְ פְּרִי בִטְנְךָ וּפְרִי אַדְמָתֶךָ דְּגָנְךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ שְׁגַר אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ [דברים ז:י"ג]

בָּרוּךְ פְּרִי בִטְנְךָ וּפְרִי אַדְמָתְךָ וּפְרִי בְהֶמְתֶּךָ שְׁגַר אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרוֹת צֹאנֶךָ  [דברים כח:י"א]

וְהוֹתִרְךָ יְהוָה לְטוֹבָה בִּפְרִי בִטְנְךָ וּבִפְרִי בְהַמְתְּךָ וּבִפְרִי אַדְמָתֶךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ  [דברים כח:ד]

וְהוֹתִירְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ בִּפְרִי בִטְנְךָ וּבִפְרִי בְהֶמְתְּךָ וּבִפְרִי אַדְמָתְךָ לְטוֹבָה כִּי יָשׁוּב יְהוָה לָשׂוּשׂ עָלֶיךָ לְטוֹב כַּאֲשֶׁר שָׂשׂ עַל אֲבֹתֶיךָ  [דברים ל:ט]

וַיֹּאמֶר אֵלַי בֶּן אָדָם בִּטְנְךָ תַאֲכֵל וּמֵעֶיךָ תְמַלֵּא אֵת הַמְּגִלָּה הַזֹּאת אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן אֵלֶיךָ וָאֹכְלָה וַתְּהִי בְּפִי כִּדְבַשׁ לְמָתוֹק   [יחזקאל ג:ג]

הַסַּהַר חצי גורן עגול  (ז"ק)

הַסַּהַר אַל יֶחְסַר הַמָּזֶג בִּטְנֵךְראשי תיבות גי' כ"ג  הן סנהדרין קטנה

הַמָּזֶג בִּטְנֵךְ  ראשי תיבות גי' ז'  <טובי העיר>  שהם קודם במצוה.

הַמָּזֶג בִּטְנֵךְ –  סופי תיבות כ"ג

 [הגדה של פסח עם פירוש הרוקח לרבנו אלעזר מגרמייזא,  ומקורו מובא בתוספות השלם לשה"ש על אתר

 וע"ע בבלי סנהדרין לז: ; ילקוט שמוני שמואל ב רמז קמ"ז ; ילקוט שמוני תהלים ס:א~ב]

[תרגום לתהלים מ"ה:א, מפרש שושנים שֶשנים, ע' ספר תרגומא דהתרגום לאדז תרצ"ו]