ובתלתא נפקין

 

מעשה שנכנסו זקנים אצל ר' דוסאא בן הרכינס

   לשאול לו על צרתב הבתג.

אמרו לו: את הוא שאת מתיר בצרותד?

אמר לון: מה שמעתון? דוסא בן הרכינס?

אמרו לו: בן הרכינס.

אמר לון: יונתן אחי הוה, בחור שנוןה ומתלמידי בית שמאי.

 הוזהרו ממנו; שלש מאות תשובות יש לו על צרת הבת.

אזלון לגביה.

שלח וכתב ליה: היזהר שחכמי ישראל נכנסין אצלך.

עלון ויתיב להו קומוי.

הוה מסביר להון, ולא סברין;

 מיסבר להון, ולא סברין.

שריין מתנמנמין.

אמר להן: מה אתון מתנמנמין?

 שרי מישדי עליהון צרירין.

ואית דמרין: בחד תרע עלון, ובתלתא נפקיןב.

אע"פ שנחלקו בית שמאי ובית הלל

   בצרות, ובאחיות, ובגט ישן,

  ובספק אשת איש, ובמקדש, בשוה פרוטה,

  והמגרש את אשתו ולנה עמו,

  בפונדקי, והאשה מתקדשת בדינר ובשוה דינר;

לא נמנעו בית שמאי מלישא נשים מבית הלל,

  ולא בית הלל מב"ש;

אלא נוהגין באמת ובשלום

 שנא' (זכריה ח) והאמת והשלום אהבוג.

תני יצאתה בת קול ואמרה

 אילו ואלו דברי אלהים חיים.

 הם אבל הלכה כבית הלל לעולם.

  באיכן יצאת בת קול?

  רב ביבי בשם רבי יוחנן אמר ביבנה יצאת בת קולד:

יבמות פ"א ה"ו

 

זעיר קטן

א) דוסה דגל ה"דוסים" אוחזי מנהג בבל להתחמק

ב) צרת לשון צער

ג) הבת כנסת ישראל

ד) מתיר בצרות לעסוק בענייני הגאולה בזמן של צער

ה) בחור שנוןא בעל מעשה

 

זעיר סביב

א) בחור שנוןהגירסה בדפוס ט"ס הוא וז"פ.  ועיין ברש"י על הבבלי דף טז שהיה לו הגירסא הנכון וז"ל חריף ועומד על שמועה ועושה מעשה ואינו שב משמועתו לעשות כרבים עכ"ל. וע"ע דברי מהרצ"ח בהגהות וחידושים על הבבלי מהדורת נהרדעה (וגשל) וז"ל נ"ב בעין יעקב הגירסא בכור שנון, וכן נראה מדברי רש"י שפי' חריף ושמעתי להגיה כאן בחור שנון ונחליף בין חי"ת לכ"ף עכ"ל.

ב) ובתלתא נפקין  תנא כשנכנסו נכנסו בפתח אחד, וכשיצאו יצאו בשלושה פתחים.  פגע בו ברבי עקיבא. אקשי לי' אוקמיה (השטיקו).  אמר ליה: אתה הוא עקיבא ששמך הולך מסוף העולם ועד סופו?  אשריך שזכית לשם, ועדין לא הגעת לרועי בקר!  אמר לו רבי עקיבא, ואפילו לרועה צאן: [עין ישראל על הבבלי דף טז•  – יעקב בן שלמה אבן חביב - חלק שני א:טו]

ג) צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים, והאמת והשלום אהבו. (זכריה ח', י"ט)

ד) בת קולא"ר אלעזר הולכין אחר שמיעת בת קול.  מה טעמא (ישעיהו ל) ואזניך תשמענה דבר מאחריך לאמר זה הדרך לכו בו...  ר' יוחנן ורשב"ל הוי מתחמדין מיחמי אפוויי דשמואל.  אמרין נלך אחר שמיעת בת קול.  עברין קומי סידרא שמעין קליה דטלייא (שמואל א כא) ושמואל מת.  וסיימון וכן הוות ליה. [שבת פ"ו ה"ט]