זכות הבחירה

בשלשה דברים קונה לו האדם לעצמו זכות בחירה הנובעת מזכות הבעת דעה בענינים ציבוריים וחברתיים, בקהלתו, בעירו, ובמדינתו.  שנים מהם בידי אדם ואחד בידי שמים, ואלו הם: א) באזרחות  ב) בתשלום מסים  ג) בגיל.

א)   בנוגע לשני הדברים הראשונים כבר הארכתי בע"ה בבירורם  בספרי שו"ת ציץ אליעזר ח"ב סי' כ"ד, והמסקנות מהבירורים העלתי כדלהלן.

א.    זמן השהות שמקנה לאדם זכות בחירה במקום להיות כאחד מבני העיר הוא י"ב חדש.  כי שהיית זמן ממושך כזה במקום מקנה לו השם להיקרא כאחד מבני העיר. ואם יודעים שדעתו לקבוע ישיבתו בעיר הוי מיד כאנשי העיר. 

ב.     אם קנה בית דירה הרי הוא כאנשי העיר מיד, ומועיל לדעה אחת בשו"ע אפילו כשלא קנה ע"מ להשתקע כ"א רק לגור, אבל לא מועיל אם נפל לו בית בירושה או ניתן לו במתנה, להקנות לו משום כך לבד זכויות, דכיון דלא טרח בה ליכא גילוי דעת.

ג.      רכוש קרקע במקום אינו מקנה שום זכות לבעל הרכוש, ולא נחשב בכך לבד כאחד מבני העיר.

ד.     יחד עם קביעותו של האיש במקום צריך כדי שיקרא כאהד מבני העיר גם למלאות חובותו בתשלומי מסים, ורק אז מקבל זכות בחירה לחות דעה בצרכי העיר.

ה.    אין הבדל בכל זה בין הקנאת זכות בחירה לעיריה המטפלת באספקת כל הצרכים לזכות בחירה לקהלה המטפלת באספקת הצרכים הדתיים בלבד.

ו.      הכרעת הענינים אם אפשרי הדבר צריכים שיהיו לכתחילה ע"פ רוב מנין וע"פ רוב בנין, דהיינו לפי רוב מספר הנפשות וע"פ רוב הממון, דהיינו המשלמים יותר, ואם אי אפשר, העיקר בזה לפי רוב מנין דהיינו רוב דעות, ואחד המרבה ואחד הממעיט כולם שוים בזכות חות דעה, העשיר בעשרו והעני בעניו ולפום גמלא שיחנא, ובלבד שכל אחד משלם המוטל עליו בשלימות ואינו מגרע.

ז.      תלמידי חכמים[א] אע"פ שפטורים מתשלומי מסים בכל זאת יש להם הזכויות של משלמי המסים, שמכיון שפטרום הרי זה נחשב באילו משלמים[ב].

ח.    כל דיני ומנהגי אופני הבחירה ניתנים להשתנות ע"י קביעת מנהג חדש מכל אנשי העיר או רובם או ע"י אותם שהובררו לשם תיקון תקנות לטובת העיר ע"י כל הקהל או רובו, ואפילו יחיד כשנברר במיוחד לשם כך, והמנהג החדש מקבל את התוקף הראוי אחרי שינהגו בו שלש פעמים.

והוספתי לברר הדברים גם בספרי שו"ת ציץ אליעזר חלק ג' סי' כ"ט עיי"ש והסקתי שלהלכה נוטין לע"ד דברי הסוברים שאלו שלא מלאו אחרי התחייבותה המס שהטילו עליהם הקהל ונבחריו עפ"י תקנות הקהל, אין להם זכורו לבחירה וחות דעה, ובפרט שגם הרמ"א בחו"מ (סי' קס"ג סעי' א') פוסק ג"כ הכי, אם לא שיש מנהג קבוע שנהגו בו כבר ג' פעמים, או ושנקבע כן בתקנון הקהל או העדה שלכולם יש זכות בחירה מגיל בגרות כזה וכזו, אזי לא מעכב כלל אי תשלום המס ואזלינן בתר רוב דעות הבוחרים מהגיל שנקבע. ע"ש.

ובהמשך לסי' ב' הנז' יש להוסיף דברי הר"ן בתשובותיו (סי' י"א) שהשיב דבנשא אשה במקום אין זה נקרא מעשה מוכיח שיהא נידון עי"כ כבני המקום, דבשלמא בקונה בית דירה מעשיו מוכיהין שרוצה לדור שם שאין רוב בני אדם קונין בית דירה אלא באותו מקום שהם חפצים לדור, אבל הרבה נושאים נשים במקומות שאין דעתם לדור בהם מפני כמה סיבות ואין הנשואין מוכיהין כלל ע"ש. 

וכמו"כ עיין בשו"ת ריב"ש (סי' קל"ב) שמביא בשם קצת מפרשים שפירשו דכל ששכר בית דירה לי"ב הדש הרי הוא כאילו קנה שם ע"ש.

ומהאמור יש ללמוד בנוגע לשני דברים אלה בגזירה שוה בהקנאת זכות בחירה למוסדות המדינה.

ב)           ובנוגע לדבר השלישי הבא בידי שמים, דהיינו קביעת הגיל המקנה לאדם עפ"י ההלכה זכות לחות דעה ולבחור, אע"פ שראיתי לכמה שדנים לומר שצריכים שימלאו לו כ' שנה, ואחרים דנים לומר שצריכים שימלאו לו י"ח שנה (עיין מה שנידון בע"ה בדין קביעת גילים אלה להלן בפרק "הזכות להיבחר"), לפענ"ד נראה שעל פי הדין מעכב בעיקר מתת כח למנות שליח אם הוא קטן נמוך מבן י"ג ויום א' לזכר וקטנה מבת י"ב שנה ויום א', ומטעמא דאין שליחות לקטן, כנפסק בחו"מ סי' קפ"ח סעי' ב' דאין קטן נעשה שליח ולן עושה שליח, אבל כל שנמלאו לו שנים כנ"ל יכול להשתתף בבחירה, ולא עוד אלא שגם יש לו הזכות לכך להשתתף בבחירה, מכיון שענין הבהירה הוא מינוי שלוחים או אפוטרופסים שיטפלו בכל צרכי העיר או המדינה אשר בתוך שטף הענינים נכללים גם צרכיהם של אלה, וא"כ למה יגרע חלקם שלא יוכלו למנות את אשר בלבם, וקולותיהם יצטרפו ליתר הקולות שירצו בנבחרים אלה? ובשלמא בקטנים דינא הוא שמעמידים להם אפוטרופוס שלא בידיעתם לזכות ולחוב אבל לגדולים איך אפשר להעמיד להם שלוחים אפוטרופסים שלא מדעתם שיטפלו בעניניהם?  (עיין רמב"ם פ"י מנחלות ה"ח ובמ"מ, וחו"מ סי' ר"צ סעי' כ"ו).

דבר זה אנו למדים גם מסוגיא מפרשת במס' קדושין ד' מ"ב ע"א.  דהגמ' שם מבארת דענין "ונשיא אחד ונשיא אחד ממטה תקחו" (במדבר ל"ד) הנאמר בחלוקת הארץ אי אפשר לומר ושבא זה מטעם שליחות "דהא קטנים לאו בני שליחות נינהו" [דבנוחלי הארץ היו נמי קטנים ואין שליחות לקטן, עיין פירוש"י] אלא היה זה לקטנים מתורת אפוטרופוס "כדרבא בר רב הונא דאמר רבא בר רב הונא אמר רב גידל א"ר מנין ליתומים שבאו לחלק בנכסי אביהן שבית דין מעמידין להם אפוטרופוס לחוב ולזכות, לחוב אמאי, אלא לחוב ע"מ לזכות, [עיין בפירש"י] ת"ל ונשיא אחד נשיא אחד ממטה תקחו".  הרי מבואר שלגבי קטנים היה זה מתורת אפוטרופוס, וגם כבר הבאנו לעיל בשער ב' פרק ה' אות ד' בשם הרשב"א והמהרשד"ם שנבחרי הקהל כזט"ה וכדומה דין אפוטרופוס להם, והרי לגדולים כבר אין ביכלת אפילו בידי בי"ד למנות עליהם אפוטרופוס או שליח שלא מדעתם?  אלא בודאי הדין נותן שלמבוגרים שעברו הגיל הנ"ל יש להם כבר בעצמם כח וזכות לבחור, ואי אפשר לשלול מהם זכותם זאת באמתלא של בגרות ציבורית מכיון שאין כאן שאלה של ניהול כי אם שאלה של הצבעה וצירוף קולותיהם בלבד לקולות יתר הבוחרים למוצעים שנותנים להם קולותיהם, ומאידך גיסא הרי הנבחרים צריכים לפעול בתורת שליחים או אפוטרופסים וכמו"ש רש"י עה"ת "כל נשיא ונשיא אפוטרופוס לשבטו ומחלק נחלת השבט למשפחות ולגברים ובורר לכל או"א חלק הגון ומה שהם עושין יהיה עשוי כאילו עשאום שלוחים" (רש"י במדבר ל"ז י"ז) ומינה גם לניהול כל עניני הכלל שהנבחרים פועלים בתורת שליחים ואפוטרופסים, ואין כח למנות על אנשים גדולים שליחים או אפוטרופסים שלא מדעתם.

ג) אלא יש אפשרות לשלול זכות הבחירה לפני הגיע האדם לגיל שמומה עשרה מצדדים אחרים.  והם א) אם תבוא על כך החלטה ממשלתית עפ"י הכרעת חוקית, במצאם שטובת הציבור דורשת שיוחק חק כזה.  כי בכגון דא מלבד כח מלכות, יש לבוא עלה גם בכח זט"ה שהם בעירם בכגון תקנות כאלה כבי"ד הגדול של כל ישראל, עיין בשו"ת המיוחסות להרמב"ן (סי' ר"פ) וברמ"א בחו"מ סי' ב' וסמ"ע סק"י ועוד, ומקור כח זה נובע מכח דין הפקר בית דין הפקר נדילפינן בגמי בגיטין (ד' ל"ו ע"ב): מנין שהפקר בית דין היה הפקר שנא' (עזרא ו') וכל אשר לא יבוא לשלשת הימים כעצת השרים והזקנים יחרם כל רכושו והוא יבדל מקהל הגולה.  רבי אליעזר אמר מהכא (יהושע י"ט) אלה הנחלות אשר נהלו אלעזר הכהן ויהושע בן נון וראשי האבות וגו' וכי מה ענין ראשים אצל אבות לומר לך מה אבות מנחילין את בניהם כל מה שירצו אף ראשים מנחילין את העם כל מה שירצה. ב) מכיון שלפי החוקים הקיימים מי שלא הגיע לגיל זה של י"ח שנה איננו ממלא עדיין שום תפקידים חיוביים ולא שום חובות ציבוריים והוא עדנה ברשות הוריו ואיננו משלם שום תשלומי מסים ולכן מטעם זה יש לדונו כמי שאינו ממלא חובותיו הציבוריים כתשלומי מסים לסוגיו השונים אשר הזכרנו לעיל שנשלל מתוך כך מהאיש זכות ההשתתפות בבחירות יבחות דעה בענינים ציבוריים.

 

הלכות המדינה חלק שלישי – ר' אליעזר יהודה וולדינברג, חבד בי"ד בירושלים, במ"ס ציץ אליעזר

 

 

[א] מי שהוא מוחזק לת"ח בדורו, דהיינו שיודע לישא וליתן בתורה, ומבין מדעתו ברוב מקומות הש"ס ופוסקים, ותורתו אומנותו, ואפי' יש לו מעט אומנות או מעט מו"מ להתפרנס בו כדי צרכי בני ביתו ולא להתעשר, ובכל שעה שהוא פנוי מעסקיו הוא עוסק בתורה, מצד הדין הוא פטור (ג) מכל מיני מסים ומכסים ואע"פ שהוא עשיר. ואפי' מס המוטל על כל איש בפרטות חייבים בני העיר לשלם עבורו. (ד) והכל תלוי בראות עיני טובי העיר:

(ג) מכל מיני מסים. חוץ ממה שגובים ממון לדבר שצריך לחיי אדם כגון בארות מים וכיוצא בהם שחייב ליתן חלקו (ש"ע):

(ד) והכל תלוי.  ע' בש"ך ופת"ת ס' רמ"ג:

קיצור שלחן ערוך השלם סי' קמ"ד ס"ק ו'

 

[ב] ...את מממונך ואנא מן אורייתי. [ברכות פ"ז ה"ב]