בס"ד

Description: logo2

ALL CONTENTS UNDER RESERVE

EXPLICITLY WITHOUT PREJUDICE

 

חבל נחלתו יב לח – [חלק ב']

 חבל נחלתו יב לח – [חלק א']  

למסקנה מסיק החתם סופר שלפדיון הבן הולכים אחר ערכו הממוני ולא לפי מה שהמלכות נתנה לו שווי. אולם לגבי מע"ש נשאר בדעתו שניתן לפדות אף בשטרות כסף. וניתן לצמצם ולומר שכיון שהתורה דרשה כסף ולא נייר צריך דוקא במטבע שיש בו צורה ולא בשטרות.

בשו"ת עונג יום טוב (סי' קב) חלק על החת"ס: "ולי נראה דלא דמי כלל דמטבע כסף או נחושת נהי שאינו שוה כל שווי' מ"מ הא אינו דומה כסף מטבע קטנה לכסף מטבע גדולה ובכל מטבע יש כסף לפי ערכו ואף שאין שיווי הכסף מגיע לשיווי המטבע בזה אמרינן דכיון שיש על הכסף מטבע שטבע המלך מתעלה גם שיווי הכסף עי"ז ושוה הכסף יותר ע"י הטבעא שחתום עליו. ומקרי שפיר גופו ממון דהא בכל מטבע יש כסף או נחושת לפי ערכו הגדול לפי גדלו והקטן למי קוטנו. ובשארי כלי כסף נמי אנו רואים שיש כסף שמשקלו קטן ושוה יותר מכסף שמשקלו גדול מפני הציורים שיש בו וה"נ ציור צורת חותם המלך מעלה את הכסף בדמו. אבל מעות נייר שהנייר שהוא יוצא בא' רוביל אינו שוה פחות מהנייר שהיא יוצאה במאה רו"כ רק שזה כתוב עליו מספר א' וזה כתוב עליו מספר מאה או חמשים ובעצם שויה אין חילוק בין נייר שיוצא למספר קטן לנייר שיוצא למספר גדול. ואין החילוק ביניהם אלא המספר שכתוב עליו וה"ז שטר גמור שאין גופו ממון ואינו אלא לראיה ואין פודין בו."

ועולה לדבריו שהתורה קבעה שיהיה במה שפודים מע"ש שני דברים: גופו ממון ושיש לו צורה, ואז פודים לפי שוויו להוצאה.

בשו"ת הר צבי (יו"ד סי' רמד) דן לגבי שטרות כסף ודוחה את ראיית החת"ס מקידושין שאינם נחשבים שטרות. ומביא את דברי שו"ת עונג יו"ט. ומשיג עליו: "גם מה דפשיטא ליה להעונג יו"ט מסברא דבמטבע של כסף אזלינן בתר דינא דמלכותא וחשיב גופו ממון אף שחלק הכסף שבמטבע אין בו שיווי שבמטבע, וכן ס"ל להחת"ס גם במעות נייר, והעונג יו"ט משיג עליו במעות נייר. הנה לענ"ד יל"ד דמאן פליג לן לחלק בכך ולומר דדינא דמלכותא לא מהני אלא במטבע של כסף אבל לא במעות נייר, דמה בכך דכסף יש לו איזה שיווי יותר מנייר מ"מ אם באנו לדון על אותו חלק מסכום המטבע שהוא יותר משיווי הכסף שבו למה לא נאמר דחלק זה שהוא יותר משוויו של הכסף אין גופו ממון, וכן מבואר מתוך ביאור הגר"א (יור"ד סימן שה ס"ק ד) וז"ל שם: דבזה"ז שהמטבעות אינם כסף טהורים יש לחשוב לפי השער שלוקחין כסף מזוקק, ופודין במטבעות לא בתורת כסף אלא בתורת שוה כסף, ולכן אינו שוה הפדיון בב' מקומות אף במטבע אחת רק לפי שער של כסף במטבע ההוא שם, ומ"מ לדברי החת"ס אין סתירה מדברי הביאור הגר"א שהרי החת"ס אינו מדבר בפדיון הבן שהוא ג"כ ס"ל דבפדיון הבן לא מהני דינא דמלכותא שיהא חשיב גופן ממון". וממשיך ומתרץ שוב את דברי החתם סופר, ולא מסיק להלכה. החזו"א (הל' דמאי סי' ג אות יב) מסיק שאף מטבע בימי חז"ל לא היה נערך בשווי המתכת שבו והצורה שקבעה המלכות הוסיפה על כמה שפדו בו. ומעיקר הדין הוא מקבל דברי החת"ס אבל לא נהגו כמותו. וז"ל: "ונראה לדינא דמותר להחליף על כל המטבעות בין של כסף בין של נחשת בין של שאר מינין, כיון דמפורש כן בגמ' לפרש"י ותו' וכמש"כ לעיל, ואף דמטבעות בזה"ז אין להם שיווי עצמי מ"מ כיון שיש בהן שיווי משום שהן מטבע שפיר חשיב שיווי וכמש"כ הגר"א סי' ש"ה לענין פה"ב, ואם באנו להחמיר דצריך מטבע שיש בו שיווי להיתוך כמו בזמן הגמ' א"כ אין לחשוב גם במטבע של כסף אלא שיווי הכסף להיתוך, וגם בזמן הגמ' היה שיווי המטבע יותר ממה שיש בו שיווי כסף להיתוך, ולפ"ז פודין אף במטבע של נייר, אלא אין עושין מעשה במה שלא שמענו מרבותינו ואפשר דלא ליתי לזלזולי בפדיונו אין לעשות כן וצ"ע". והו"ד בדרך אמונה (פ"ד ס"ק ס.) 

אף בספר אשל אברהם לגאון אברהם יעקב ניימארק (פירות גינוסר סי' ט) דן בהבדל שבין שטרי כסף למטבעות ומסתפק ומחלק בין מטבעות שגופן ממון אע"פ שהטבעת הצורה מוסיפה לערכם ולכן פודים בהם כפי שיוצאים בהוצאה, לשטרי כסף שהם שטרות ולא כסף. ומסיק שזהו ספק ואין להקל עפ"י דברי החת"ס. ומביא (שם בסי' י) תשובת הגאון הרוגאצ'ובר ודעתו היא: "והנה עיקר מטבע באמת היא הצורה רק שגם הדבר שנעשה ממנה המטבע היא שויא... דאף אם המשקל בעצמו שוה הרבה יותר מ"מ אזלינן בתר המטבע... עכ"פ כך הוא, דין מטבע הוא רק בדבר שיש בו שויא בעצם, והמלך והציבור הסכימו לעשותה מטבע פעמים פחות ופעמים יותר"... ודוחה את ההשוואה בין מטבעות לשטרות.

בשו"ת מנחת שלמה (ח"א סי' עא אות כז) מחלק בין מטבעות לשטרות כסף ומתיר לפדות במטבעות שלא מאותו מקום אם הם מותרים ומוכרים במקום החילול. וז"ל: "נלענ"ד דיתכן שבזמננו גם מטבעות של שאר ארצות, כגון דולאר של ארה"ב, שפיר חשיב ככסף שיש עליו צורה, ויכולים לפדות עליו מעשר שני גם בא"י כפי הערך שיש לאותה מטבע בא"י, דמסתבר שדווקא בזמן חז"ל שערך המטבעות היה תלוי במשקל ובערך של המתכת שיש באותה מטבע, ולכן מטבע של ארץ אחרת היתה נחשבת בשאר הארצות כמתכת גרידא שאין עליה צורה, משא"כ בזמננו שהמטבעות הן כעין שטר מבלי להתחשב כלל עם הערך של המתכת, לכן אף שאין זו ממש מטבע היוצא כי אם באותה מדינה, מ"מ כיון שבכל העולם מתחשבין בזה כמטבע, וערכה חשוב ומשתנה תמיד בהתאם לשער של כסף אותה המדינה, וגם ברור הדבר דחשיב בכל מקום לענין קנין סודר כמטבע דדעתיה אצורתא ולא נעשה חליפין, וכיון דנקטינן דחשיב ממש כסף ואין זה חשיב שטר, יש מקום לומר שגם בכל הארצות ה"ז נכלל בהא דמרבינן כל דבר שיש עליו צורה דפודין עליו מעשר שני, ואף אם אין זה כ"כ פשוט וברור, מ"מ בצירוף עם זה שכתוב בשו"ע סעיף קל"ח, דאפשר שבזה"ז אין להקפיד ופודין גם על אסימון, נראה דיתכן כדברינו וצ"ע".

מסקנה

נראה שנכון לנהוג לפדות בפרוטות בתוך מטבעות ולא בשטרי כסף לפי שווין בשוק ולא לפי ערך הטבעתן.

 

 

Seal

COPY-CLAIM by:jdh

סימן הק' יונתן-בן-אליעזר:אמרכל, שר