בס"ד

Description: logo2

ALL CONTENTS UNDER RESERVE

EXPLICITLY WITHOUT PREJUDICE

 

 

 

קול שואל

ילמדנו רבנו:

הואיל וכסף מיוצר [1]אינו מועיל לשום קנין;

והואיל שכל ההון של העם שמוחזק בידי המערכת הבנקאות הוא "כסף מיוצר"[2];

והואיל שהעם וכל המשלמי [3]מיסים הם אחראים על תשלום הקרן וגם על תשלום הריבית הקצוצה על החוב שדרכו מיוצר הכספים האלו, וכל זה בלי הסכמת העם וגם, לפי הרוב, [4]אפילו בלי ידיעתם;

והואיל שכל החובות האלו מיוצרות על ידי חברה בע"מ, ונראה לנו שאין הוויתה של חברה בע"מ מותר על פי חוקי התורה[5],

והואיל וכל ההון (חוץ מהנדל"ן) המוחזק בשקלים חדשים המיוצרות על ידי בנק ישראל, כולל חשבונות וניירות ערך למיניהם, ואפילו אלו שהם מודפסות על נייר (ועל אחת כמה וכמה אלו שכל הוויתם הוא רק מספרים דיגיטלים במחשבים), אינן שטרי חוב על פי התורה, שהם (כלומר: שטרי חוב[6] על פי התורה) שווים [7]הראיה שיש בהם, מפני לא מרומז בהם שום ראיה על שום חוב כספי ואי אפשר לקבל מהמוציא בתמורתם מטבעות של כסף, זהב ונחושת.

הואיל ויש חוב מן התורה [8]לשלם עבור כל קנין כסף לפי [9]הבנתם של הקונה והמקנה,

והואיל ואנו דורשים "כסף מלא" על פי [10]החוק של ישראל; ואפילו הרעיון של "עובר לסוחר" מבוסס על זה שיש [11]ערך עצמי לכל מטבע, ואסור להתעסק בכספים [12]מזוייפים (דהיינו מטבע שאינו שווה ערכו לפי סימניו), ואפילו במצב שהלוקח [13]מוּדע לזיוף, אלא שהוא יודע שהוא יכול למסור את זה לצד שלישי.

הואיל וכל ההיתרים להשתמש בשטרות של המלך מבוססים על העובדה שכל אחד יכול [14]לקבל בידו את הכסף או הזהב שכתוב בו, ואין היום שום אפשרות לפדות את הנייר או החשבון בנק ולקבל מעות על פי תורה.

והואיל וכל תשלום כספי על פי תורה אמור להיות אך ורק במעות המפורטות[15] במשנה [ב"מ פ"ד מ"א]

והואיל ומצאנו פסק הלכה מהבית יוסף [16]שאין לסמוך על "דינה דמלכותא" בעניינים אלו, ולא מצאנו חולק עליו.

והואיל ואחת מתוך [17]שלוש השאלות הנשאלות מכל נפש בבית הדין של מעלה הוא "נשאת ונתת באמונה"

אנו שואלים:

על פי התורה, מה טבעם של השקלים החדשים שנועדים לשימוש במקום תשלומים במדינת ישראל? וכן הדולר שאמור ליתן גיבוי לכל ההון במערכת הבנקאות?

האם הקללות[18] של ה"מי שפרע" חלים על כל הדור בגלל שאין אף אחד שיכול לשלם חובותיו על פי התורה?

האם על כלל ישראל להתעורר לשאילות אלו?

 

 

 

Seal

COPY-CLAIM by:jdh

סימן הק' יונתן-בן-אליעזר:אמרכל, שר

 

 

 



[1] ז"ל הרמב"ן וכעין זה כתב גם הרשב"א: "דוקא במלוה של אחרים דהא נפיק שעבודא מיניה דמקדש לידה דמתקדש אבל שעבודא דידיה כגון חייב אני מנה לך בשטר או בקנין אין אשה מתקדשת בכך דומיא דמלוה דהכא לא מטי לידה כלום והכא לא נפיק מיניה כלום דשעבודא ברשות לוה הוא וכולי ממונא גביה וכיון דאגיד ביה לאו קידושין נינהו וביאר ר' שמואל (בחידושיו ס' ה) שהכסף קידושין הוי המנה שנתחייב ליתן (המנה שעתיד לבוא) הזכות שעתיד להיות מנה וביאר שבחוב של אחרים הזכות שיש לו על אחרים הוא ניתן לה אבל כשמתחייב את עצמו לא חשיב נתינת כסף משום דלא היה אצלו כלום רק אצלה הוא דנוצר ונתחדש עתה וזה לא חשיב נתינת כסף אלא יצירת כסף הוא, וזה לא מועיל לקידושין וקנינים.

וז"ל הרשב"א לבאר החסרון של מנה אין כאן (מז: ד"ה לעולם שטר חוב דאחרים) וז"ל "ולמקדש במנה והניח לה משכון עליו לא דמי דהתם נמי אע"ג דנכנס לרשותה דבר מחודש דהיינו שעבוד שנשתעבד לה ואפילו נשתעבד לה בשטר דמ"מ הוא לא הוציא עדיין מרשותו שום דבר להכניסו ברשותה ואנן תרתי בעינן שיוצא מרשותו ויכניס ברשותה" עכ"ל ובארנו ע"פ יסוד של ר' שמואל דצריך נתינת כסף ולא יצירת כסף וזה חסרון בהנתינת הכסף. [תפארת צבי על הבבלי קידושין ד"ח ע"ב]

והא דבשט"ח דידיה אינה מתקדשת עכ"פ בחוב עצמו כמו בשט"ח דאחרים, אע"ג דהחוב הגיע לרשותה בזה שזכתה בשעבוד זה הוא משום דלא נפיק מיניה מידי ואנן בעינן דליפוק מיניה ויכנס ברשותה, כלומר דלא חשיבא נתינת כסף אלא כשהכסף שלו נעשה שלה, ומשא"כ הכא בשט"ח דידיה דחוב זה לא היה מקודם שלו, אלא אצלה הוא דנוצר ונתחדש השתא, דע"י השטר התחייבות הוא יצר וחידש חוב אצלה, וזה לא חשיב נתינת כסף אלא יצירת כסף ואי"ז מועיל לקידושין וקנינים. [בית לחם יהודה על קידושין ד"ה ע"א]

[2] עיין במאמר כל מה שרציתם לדעת על איך נוצר כסף בעולם (נספח א').

[3] ...התוספתא מחדש דבני אומנות יש להם כח לתקן תקנות לבני אומנותם כטובי העיר והרמב"ם מיירי רק בשני שותפים לא בכל בעלי האומנות ושגם בחזון יחזקאל פי' התוספתא כן וכן מביא מהרמ"א ביאור הגר"א והמרדכי ששותפים או בני אומנות אחד או משלמי מסים לעיר דינם כב"ד וכטובי העיר ושהרמב"ן ג"כ פי' כן כתוספתא ...

קונטרסי שעורים מסכת בבא בחרא – מאת הרב ישראל זאב גוסטמאן, ירושלים תשס"ה

[4] וזה ג''כ מן התורה דבקנין צריך להיות דוקא סמיכות דעת שניהם, ובמקום דאחד לא סמך דעתו אינו

קונה מן התורה רק אפילו אם שניהם סמכו דעתם מ''מ צריך קנין שגזרה התורה

מנחת חינוך, מצוה שלו, מצות עשיית דין בין לוקח ומוכר

[5] מוכרת לנו פרשת השותפות שלפיו כל שותף נושא את חלקו באחריות. לא ידוע לנו מקור הלכתי שעליו לסמוך בתופעה של 'חברה בע"מ' שיש לה אישיות כאילו היא בן אדם.  האישיות הזאת, כנראה, פטורה מכל המצוות ואינו אפילו בגדר "בני נח". במקרה הטוב ביותר, המחזיק במניות של חברה בע"מ נראה כמו נבל ברשות התורה.

[6] שטר חוב יש בו שם המלווה, שם הלווה, סכום החוב, מטבע שבו ישולם, חתימות העדים וכו'. אלו חסרים בנייר של בנק ישראל.

[7] והנה כתב בספר התרומות שער נ"א ח"ג ס"ה וז"ל, אבל אם השטר פסול בדינינו אע"פ שהגוים נוהגים בה שאם בא לדון בדיני ישראל לא משתעבד ליה כלל ה"ל מלוה ע"פ ולא מקניה בכתיבה ומסירה, אבל אם הוא כשר או שהוא כתב ידו שגובה בו בני חרי הראיה שבהן מכר לו, כיון שכתב לו קני לך הוא לכל שעבודה קנאו עכ"ל. ולא נראה דדוקא בצורה של שטר הוא דקונה הראיה שבו אלא ה"ה בהוראת תשלום דהקונה קונה הראיה שיש בו... [ספר רועה בשושנים לר' חיים יהודה ישראל ס"ט, סימן קעג]

[8] עיין בפ"מ על פרק הכסף הלכה א'

[9] דהיינו ששניהם מבינים מהותה של הסחורה, וגם מבינים מהותו של התשלום הכספי.

[10] מירושלמי דמכסף מלא ילפינן דהוי קנטרין [מטבעות], ובבבלי יליף מלשון "עובר לסוחר".

תורה שלימה על בראשית כג:ט (אות נט)

[11] לגבי המכר של חנמאל "ואשקול הכסף כמאזניים", שהיו צריכים לשקול כל מטבע על המאזניים. הרד"ק שם מפרש במאזניים "כדי שלא יוכל להיות ביניהם דברים על משקל הכסף". שלא שקלו המטבעות כדי לקבוע ערכם של המטבעות, מפני שנתנו הכסף לפי הסכום הנקוב עליהם. אלא כדי לדעת שהמטבעות מכילים כסף ואינם מזוייפים. והמשקל של מתכת שלהם כנראה הוא רק בשביל הבטחון של המחזיק בכסף ,כדי שהוא ידע שיש לו לפחות הערך של המתכת שבו, אפילו אם המלך יפסול המטבע.

מאמרו של הרב יהודה ברגר בקובץ הלכה וכספים, דף עט, מכון רגנשברג, ירושלים תשמ"ו

[12] אימא בנבואה דכתיב (ישעיהו א) חזון ישעיהו בן אמוץ א"כ למה זה הבל תהבלו למה לי וא"ר יוחנן מאי דכתיב (רות א) ויהי בימי שפוט השופטים דור ששופט את שופטיו אומר לו טול קיסם מבין <עיניך> [שיניך] אומר לו טול קורה מבין עיניך אמר לו (ישעיהו א) כספך היה לסיגים אמר לו סבאך מהול במים.

בבלי ב"ב טו:

זייף...פירוש: כל דבר שאינו נעשה כתיקונו נקרא זיוף והוא כמו פסול.

ספר התשבי, ערך זייף

[13] [עיין ב]רמב"ם (פ"ז מגניבה הל' ח) שו"ע סי' רלא (ס"א)

והנה אם נותן לגוי שטר כסף מזוייף תמורת סחורה או מטבעות מסוג אחר שקיבל ממנו, נמצא שהיהודי לקח סחורה מהגוי מבלי לשלם תמורתה, והוי גזל גוי שאסור. אמנם האיסור לתת כסף מזוייף לגוי הוא גם אם נותן לו אותו בתורת מתנה. כי ממנ"פ אם יאמר לגוי שהשטר מזוייף, יש חשש שהגוי שחשוד על גניבה ישלם בשטר המזוייף כשיקנה סחורה מיהודי (ואפילו אם יקנה מגוי אחר בשטר זה יש בכך איסור, כי איסור גניבה כלול בשבע מצוות בני נח, ולכן יש גם על היהודי איסור לפני עיור ביחס לזה.

לעומת זאת, אם נותן המתנה לא יאמר לגוי שהשטר מזוייף, אזי בנוסף לחשש האמור לעיל, יש כאן איסור של גניבת דעת הגוי, שיחשוב שקיבל מהיהודי מתנה ויחזיק לו על כך טובה בחינם.

ספר משפטי התורה לר' צבי שפיץ, ירושלים תשס"ב, פרק ב', דף כא

[14] וכתב החזו''א שם ס''ק כ''ו דדין הזהב קונה את הכסף לא שייך השתא דבין מטבעות כסף ובין מטבעות זהב כלהו טבען שוה שאינו אלא כשטר חוב שכתוב על הכסף ועל הזהב, ותרווייהו שוין ביחוס טבען בחשיבותן ובחריפותן והו''ל ככסף וכסף, וכן מטבעות הנייר והזהב כלהו שוין, ועי''ש בכל דבריו בארוכה.

משפט התוספות על פרק הזהב לר"ד בלומנטל, סימן ה

לדברי החזו"א כיון שנהגו הסוחרים לסחור בהם אמאי לא ליהוי להו דין מטבע? וצריך לומר דסוף סוף אין הסכמת בני המדינה לסחור בהם כמעות ממש אלא משום שאפשר להשיג תמורתם מעות.

ברית יהודה, פרק יח, דף שלג

[15] דהיינו מטבעות של כסף, זהב נחושת.

[16] אם יטעון האיש הלזה כי מה שעשה עשה בדינא דמלכותא הנה טענה זו שקר היא ובטלה מעיקרא דלאו בכ"הג איתמר כי אם הגויים יתקנו שיוכל הישר' להלוות ברבית לישראל מי שמע להם לקלקול הזה וממילא שלא יוכל למכור משכונותיו בלי שומת ב"ד ואין זו צריכה לפנים ע"כ: עתה כדבריכם כן הוא דודאי לא נאמר שיהיה מותר להלוות לישראל משום דינא דמלכותא ...

שו"ת אבקת רוכל למרן יוסף קארו בעל הבית יוסף והש"ע, סימן ו

[17] בבלי שבת ל"א ע"א

[18] "מי שפרע  מאנשי דור המבול,  ומאנשי דור הפלגה,  ומאנשי סדום ועמורה,  וממצרים שטבעו בים  הוא עתיד להפרע ממי שאינו עומד בדיבורו." ואח"כ יחזיר לו מעותיו.

פ"מ על ב"מ פ"ד ה"ב