בס"ד

all contents under reserve

Explicitly without prejudice

 

מעמדות

אמר רבא לא שנו אלא שלא מכרו שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר אבל מכרו שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר אפילו

למישתא ביה שיכרא שפיר דמי. בבלי מגילה כו:

 

בני הכפר שרצו למכור בית הכנסת שלהן, או לבנות בדמים בית הכנסת אחר, או לקנות בדמים תיבה או ספר תורה--צריכין להתנות על הלוקח, שלא יעשה אותו לא מרחץ, ולא בורסקי והוא המקום שמעבדין בו העורות, ולא בית הטבילה, ולא בית המים.  ואם התנו שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר בשעת מכירה, שיהא הלוקח רשאי לעשות בו כל אלו--מותר. משנה תורה להרמב"ם  ספר אהבה  הלכות תפילה וברכת כוהנים הלכות תפילה פרק יא:יז

וכן אם התנו שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר על מותר הדמים, שיהיו חולין--הרי אלו חולין.  וכשלוקחין הדמים ובונין מהן בית הכנסת אחר, או שקנו מהם תיבה או מטפחות ותיק, או ספרי תורה או חומשין--והשאר יהיו חולין כמו שהתנו, ויעשו בו מה שירצו.

משנה תורה להרמב"ם  ספר אהבה  הלכות תפילה וברכת כוהנים הלכות תפילה פרק יא:יח

 

ד. חלוקה מדינית ודתית.

1. בימי בית שני היתה בארץ ישראל לשלש "ארצותיה": יהודה, עבר הירדן והגליל חלוקה מדינית-דתית ל"פלחים" שנקראו גם "מעמדות"1

 

ספר הישוב,

 שמואל קליין וחבר חכמים ועובדים מדעיים,

 כרך א' חלק א', דף כט

מוסד ביאליק ע"י "דביר" \ ירושלים תרצ"ט

 

1 קליין: ספר השנה של א"י א; ב-ג; שליט, המשטר הרומי בא"י, 23 ואלך.

 

 

ז' טובי העיר, השעה צריכה לכך... מרן ר' יוסף קארו בעל הבית יוסף

 וכתבו התוס' אחולי אחיל גביה פירוש שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר כו'

סימן קיא

מעשה שהיה כך היה בעיר דמשק...והסכימו בכך ז' טובי העיר ובחבר העיר אשר קבלו עליהם...כי אחר אשר נתמשכנו בהסכמת ז' טובי העיר במעמד אנשי העיר ובחבר העיר...

...נראה מכאן כי גדול כח הרבים ובנ"ד נמי רבים נינהו...ע"פ חבר העיר ושבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר בזה ודאי לא נשאר למעטים ההם שום חלק בהם כלל:

וכתב הרב טי"ד ז"ל בסימן רנ"ו דחבר העיר היינו אדם גדול שהכל גובין על דעתו...

וע"ע דברי [רמב"ם פ"ט מה' מתנות עניים – ז"ק ע"פ המשך התשובה]

סימן קכב

...ריב"ש כתב בתשובותיו בסי' שצ"ט וז"ל נראה דהיינו דוקא בבני אומנות אבל בבני העיר יכולים הם להתנות ואינן צריכים להסכמת אדם חשוב שבעיר וכ"נ מדברי הרמב"ם שלא הזכיר דין אדם חשוב בבני המדינה רק בבני אומנות כו' עד וכ"נ מדברי הרמב"ן ז"ל כו' עכ"ל ואע"ג דבפרק בני העיר אמר לא שנו אלא שלא מכרו שבעה טובי העיר כו' אמתמני' קאי דאוקינא בשל כפרים אבל בכרכים לא מהני שבעה טובי העיר כלל ה"מ בסתם אבל אם בררו אפי' בכרכים מהני ואפילו יחיד דגרסינן בירושלמי דמגילה פ' בתרא שלשה מבית כנסת כבית כנסת שבעה מבני העיר כבני העיר מה אנן קיימים אי שקיבלו עליהם אפי' ביחיד ואי בשלא קיבלו עליהם אפילו כמה אלמא היכא דביררו אפי' ביחיד נמי וכי היכי דמהניא ברירה בכפרים הכי נמי מהני בכרכים ... ושרי למשתי ביה שיכרא כדאיתא במס' מגילה ה"ה בכל מעשה הקהל מעשיהן קיים ובמעמד אנשי העיר היינו שעושים בפרהסייא ואין מוחה בידן שאילו בהסכמתן לא עשו טובי העיר כלום אלא כל הקהל או רובם ואפילו בכרכים נמי כ"כ ראבי"א ז"ל...

וכתב הרי"ף ז"ל  בפרק הגואל לההוא דקנסיה רב נחמן לההוא גברא דגזלן עתיקא הוה וז"ל שמע מינה דקניסנה בכי האי גוונא אפילו בח"ל ודוקא גדול הדור כמו רב נחמן דחתניה לבית נשיאה הוה וממונה לדון ע"פי הנשיא או טובי העיר שהמחום רבים עליהם אבל דייני בעלמא לא עכ"ל:

ואף כי אנו בעונותנו הדיוטות אנחנו מ"מ המחונו רבים עליהם ויפתח בדורו כשמואל בדורו... וכתיב ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם כו' אין לך אלא כהן שבימיך וכתב ובאת ולא כתב וחלכת לרמוז נוטריקון ובא"ת וא"ל בינת"ך א"ל תשע"ן.  והשעה צריכה לכך...

סימן קפו (דיני שבועה)

מתוך [שו"ת אבקת רוכל למרן ר' יוסף קארו בעל הבית יוסף מוסמך בצפת עיה"ק]

 

 

וכן נוהגין בכל מקום שטובי העיר בעירן כבית דין הגדול מכין ועונשין והפקרן הפקר כפי המנהג.

שו"ת הרמ"א חו"מ ב א בהגה

בצרכי ציבור ועסקי הקהלה יעסקו *פרנסים* [זט"ה – משנה ברורה] כנהוג בכל הקהילות, ואם יצרפו עם הרב והוא פסול מחמת קורבה עם הפרנס מה בכך, וכי הדבר מבואר בחו"מ סי' ל"ד בסופו, טובי הקהל הממונים לעסוק בצרכי ציבור או יחידי הרי הם כדיינים ואסור להושיב ביניהם מי שפסול מחמת רשעה עכ"ל.  הרי דדייק מחמת רשעה, לא מחמת קורבה...

ר' יונתן אייבשיץ במכתב מובא בכתבי הגאונים דף י"ב ע"ב – פיעטרקוב תרפ"ח

 

כל צבור וצבור במקהלות בני ישראל הם כשותפים וכ' אבל כדי שלא יהא הדבר כקדירה דבי שותפי ויהי' זה מושך לכאן וזה מושך לכאן וכו' ולזאת המנהג בכל תפוצות ישראל לבחור להם טובי העיר ולהם מסרו זכות שלהם.

שו"ת מהר"ם שיק – חו"מ סי' יט

 

 

* ...והיינו כשמכרו בני העיר שלא מדעת (כח) פרנסיהם...אבל אם הסכימו שבעה טובי העיר...

[שו"ע או"ח קנג]

(כח) פרנסיהםשבעה טובי העיר. [משנה ברורה על אתר]

עיין חזו"א בבא בתרא סימן ד' מס"ק י"ד עד כ"ב בארוכה כמה פרטים ופרטי פרטים בענין תקנות ציבור ורוב וז' טובי העיר...עיין שם בארוכה [חזון איש חלק ב' סימן קנג]

 

...לכן אם ציבור בעיר הסמיך טובי העיר הוי בעירם כגדולי הדור.

[הרב אליהו בקשי: הרשויות המקומיות ותקנות הישוב בהלכה – תורה שבעל פה בכינוס הששה עשר – מוסד הרב קוק תשל"ד דף קיט]

 

וַיִּתְקַבְּצוּ, כֹּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיָּבֹאוּ אֶל-שְׁמוּאֵל, הָרָמָתָה... וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-שְׁמוּאֵל, שְׁמַע בְּקוֹל הָעָם, לְכֹל אֲשֶׁר-יֹאמְרוּ אֵלֶיךָ... וְעַתָּה, שְׁמַע בְּקוֹלָם... וְהִגַּדְתָּ לָהֶם, מִשְׁפַּט הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר יִמְלֹךְ עֲלֵיהֶם... וַיִּשְׁמַע שְׁמוּאֵל, אֵת כָּל-דִּבְרֵי הָעָם; וַיְדַבְּרֵם, בְּאָזְנֵי יְהוָה... וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-שְׁמוּאֵל שְׁמַע בְּקוֹלָם, וְהִמְלַכְתָּ לָהֶם מֶלֶךְ; וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל-אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל, לְכוּ אִישׁ לְעִירוֹ...

שמואל א פרק ח

 

עיין בפירוש 'אור יקר' להרמ"ק שפירש, שהמין האנושי בכללותו מכונה בכמה שמות, ועם ישראל מכונה בארבעה שמות והם: עם, עמי או עם ה', בני ישראל, וישראל ממש.   'הגרוע שבכום הוא "עם", ירצה, שיש להם קשר ואסיפה', עכ"ל.

צניף מלוכה כה:ד

 

 

"הנודע ביהודה" פסק באופן כללי ונחרץ שנבחרי הציבור אין להם סמכות לפסוק בנושאים שהם מצויים בהם בניגוד עניינים. וזה לשונו28:

מכל מקום בדבר שהם עצמם נוגעים בדבר אינם נקראים טובי העיר29 בזה, ואטו [=והאם] טובי העיר כשרים לדון לעצמם? ובענייני המס הם עצמם נוגעים בדבר, ובהדיא [=ובמפורש] מבואר... דכל צרכי ציבור שאינם יכולין להשוות עצמם יש להושיב כל בעלי בתים הנותנים מס.

"הנודע ביהודה" דימה את החלטת נבחרי הציבור בעניינים שהם מצויים בהם בניגוד עניינים להכרעה שיפוטית של השופט בענייניו הפרטיים. הוא אף קבע שבהחליטם בעניינים אלה, אין להם מעמד של נבחרי ציבור.

http://www.daat.ac.il/mishpat-ivri/skirot/320-2.htm

חשוב להבהיר, כי העיר הוכרה ע"י החכמים כגוף בעל סמכות חקיקה. בקובץ הלכות המצוי בתוספתא ב"מ עולה, כי לבני העיר סמכות לכפות על בניה לממן פרויקטים שונים (בניית בי"כ, קניית ספרים ועוד), סמכויות חקיקה (קביעת מידות ואומדנים וכד', הטלת קנסות בגין רעיית פרה בשדה חבר בעליה). עולה אפוא, כי לבני העיר אוסף של תחומי חקיקה של העיר - בעיקר בתחום המסחרי והמנהלי, אך גם במישור התעבורתי - למניעת נזיקין. עולה אפוא, כי חכמים הכירו במעמד העיר כגוף מחוקק בתחומים מסויימים.

ברי, כי הכרה בסמכות החקיקה של בני העיר מתנגשת עם סמכות החקיקה של חכמים. עם זאת, המקורות אינם קובעים במובהק את קו הגבול שבין החקיקה העירונית לחקיקה ההלכתית. אמנם, ניתן להציע, כי לעיר תהיה סמכות חקיקה בתחומים הניהוליים ולחכמים תהא סמכות ביחס לדין המהותי.

משפט ושיפוט בתקופת המשנה והתלמוד

http://www.tzibur.org/~pages/contracts-mishna-full.htm

http://www.tzibur.org/~pages/contracts-mishna.htm

 

Seal

COPY-CLAIM by:jdh™

סימן הק' יונתן:אמרכל, שר